למה אי אפשר לדגדג את עצמך

מיכאל ברכט מנהל מחקר במעבדת הנוירולוגיה של ברלין. הוא סבור ש״משחקי דגדוגים״ והתגובה הבלתי נשלטת לדגדוג – מצדיקים מחקר לא פחות ממקרים קשים של דכאון, אובססיה או מחלות נפש.

התפיסה הרווחת אומרת שהצחוק היא התנהגות חברתית בקרב מספר יונקים המשמשת לייצר קירבה. קופים צוחקים, גם כלבים ודולפינים. עכברים רגישים לדגדוג וכאשר מדגדגים אותם בבטנם, הם ״צוחקים" בקול הגבוה פי שניים ממה שמסוגלת לשמוע האוזן האנושית שלנו.
אך השאלה מדוע אין אנו מסוגלים לדגדג את עצמנו נותרה בגדר תעלומה.

החידה הזו אינה חדשה, והועלתה לדיון על ידי אריסטו, סוקרטס, גלילאו גליליי, ופרנסיס בייקון. מדוע נגיעה במקומות מסויימים בגוף מעוררת דגדוג, מדוע זה משתנה בין אנשים שונים?
על ידי צילום במצלמות מהירות בתנאי מעבדה, קיווה ברכט לאסוף נתונים מדעיים בכדי לענות על השאלות הללו.

ברכט מצא במחקרו שמצבי רוח מסוימים ובפרט חרדה עלולים לדכא את תחושת הדגדוג.

הגישה הרווחת היא כי דגדוג מכניס את המוח למצב של חוסר ודאות. דגדוג עצמי הוא צפוי ולכן לא מעורר תגובה זו של המוח. אך לפי ברכט המוח הוא זה ששולח במודע מסר לגוף לא להגיב לדגדוג עצמי, אחרת לא היינו מסוגלים לגעת או לגרד עצמנו כלל.

סופי סקוט, חוקרת מוח, מחזקת גישה זו של ברכט. היא מציינת שתופעה דומה מתרחשת כאשר אנו מדברים – המוח מעביר פקודה לא להאזין לקולות באותה תשומת הלב בה אנו מאזינים לאחרים.

האומנות הנשכחת של כריעה, יכולה להציל את הגוף שנהרס מישיבה

בחלק ניכר של העולם, כריעה נפוצה לא פחות מישיבה על כסא. הישיבה על כסא היא אחת מהקללות בהם קולל העולם המערבי. אנו יושבים על כסא במשרד, בשולחן הארוחה, ברכב או ברכבת, ובערב על הספה. למעשה רוב הפעילות שלנו היא מעבר מכסא אחד למשנהו.הישיבה על כסא מייחדת את הדור הנוכחי מכל פני ההיסטוריה.

כדי להרגיש טוב יותר, מומחים רבים ממליצים לרדת מהכסא ולהתחיל לכרוע. כריעה אינה דבר היסטורי. רבים היום כורעים כאשר הם עובדים, אוכלים, מבשלים, או הולכים לשרותים. למעשה זה לא המערב ששכח לכרוע אלא כל מעמד הביניים ועשירי העולם. אך במערב אלו גם העניים שסובלים מקללות הישיבה על כסא. אנו תופסים את הכריעה כתנוחה מגונה ולא מכובדת.

רבים היום לא מסוגלים לכרוע, או לנוח בשלווה בכריעה, פשוט משום שהגוף שכח כיצד לבצע זאת. הוא למעשה מפסיק להזין בנוזלים מפרקים שאינם בשימוש. גם המצאת האסלה אינה תורמת למצב. ברמה פיסיולוגית הישיבה על אסלה אינה תנוחה בריאה לגוף. כיום חברות רבות מבקשות לשנות המצב ומוכרות שרפרפים לרגליים כדי להחזיר את הכריעה לשירותים המערביים.

אפילו הביגוד אותו אנו לובשים מונע מאיתנו לכרוע בנוחות, או לכרוע בכלל. גם הכריעה בשעת הלידה נעלמה בחדרי היולדות – על אף הטענה הרווחת שלידה בתנוחה זו מקלה הן על האם והן על התינוק. אך שוב התפיסה שלנו שזו תנוחה המשוייכת לעבר, לכפרים עניים ומלוכלכים וכך נמנע מאיתנו לזכות ביתרונותיה.

ואולי זה לא רק הכריעה אשר שכחנו – אלא אף את האדמה עצמה. הירידה אל הרצפה, מייצרת הארקה שרבים מאיתנו זקוקים לה בעולם דיגיטלי שרובנו מקיימים רק בתוך ענן של חברות היי-טק הניבט אלינו מתוך מסכי הטלפון.

לקריאה נוספת

לדבר עם לוויתינים

היכולת לדבר עם חיות מעסיקה את בני האדם מאות ואלפי שנים. למדנו בבית הספר כיצד למלך שלמה ידע נסתר זה. אך היום קבוצת חוקרים מעוניינת לרתום את הטכנולוגיה החדישה ביותר כדי להצליח להבין מה אומרים הלוייתינים – ואף לנהל איתם שיחה.

טום מוסטיל צילם סרט על לוויתינים לרשת ה BBC לאחר שסיים לכתוב את ספרו "איך לדבר לוויתנית".
הפרופסור ג'וי ריידנברג בשיחה איתו טוען שאנו חיים בראשית תקופה של ביולוגיה מוגברת. המגבלות של המחקרים הישנים – מקומות אליהם איננו מסוגלים להגיע, דברים שאיננו מסוגלים לראות, ומידע שאיננו מסוגלים להבין – מתחילות להיעלם. לטענתו בקרוב הבינה המלאכותית תאפשר לנו לגשר על פערי התודעה שביננו ובין הלוויתינים.

החוקר הימי דיוויד גרובר מוביל מחקר אדיר מימדים ביחד עם קבוצת לוויתינים מוכרת ליד חופי האי דומיניקה בין הקריבי. מספר מכשירי הקלטה תת ימיים, רחפנים, ורובוטים בצורת דגים השוחים עם הלוייתינים הם שלל הצורות בהן נאסף המידע שעל סמך ניתוחו מאמין דיוויד שיוכל לקיים שיחה עם היונקים הענקיים בשנת 2026.

מוסטיל מקווה שהיכולת הפוטנציאלית שלנו להבין את הלוויתנים, תביא להשפעה מיידית על כדור הארץ לטובה. אם היצורים יוכלו לדבר בשם עצמם בכדי להגן על העולם – אולי יותר אנשים יקשיבו וישנו את דרכם. בכל ההיסטוריה שינויים חברתיים גדולים התרחשו כאשר נשמע קולן של חברות מוחלשות, לדברו.

לבטח יהיה קשה יותר לשבת על ספת עור, אם נוכל לשוחח עם החיות להן אנו לוקחים את העור. אך האם נקשיב? ילידי שבטים באמאזונס שהתחננו בפני העולם לעצור את הרס היערות נפלו לרוב על אוזניים ערלות.

מה השאלה הראשונה שמוסטיל יהיה מעוניין לשאול לוויתן ברגע שזה יתאפשר לו – כך הוא נשאל בראיון לא מזמן, ועל כך הוא השיב בפשטות: "מה שלומך?״

לקריאה נוספת

טיול למוזיאון – במרשם רופא

בעיר בריסל מאפשרים כיום לפסיכיאטרים לתת מרשם לסובלים מחרדות, לחץ ודיכאון – ביקור במוסדות תרבות של העיר.

החל מהחודש, פסיכיאטרים המטפלים באחד מבתי החולים הגדולים בעיר רושמים למטופלים ביקור במוזיאון ביחד עם חברים או בני משפחה.

דלפין הובה האחראית על התרבות בעיר מאמינה שזה פרויקט ראשון מסוגו באירופה. מבין שלל המטרות – בכוונתה גם להחזיר כח למוסדות התרבות שגם הם זקוקים להתאוששות בעקבות הקורונה. "חשוב לי להראות שמוסדות התרבות הם לכולם".

מטרה שניה היא לאפשר לרופאים להשתמש בכלים חדשים בתהליך הריפוי. את ההשראה קיבלה מפרויקט דומה שנעשה בשיתוף עם מוזיאון האומנות במונטריאול משנת 2018.

דוקטור יוהאן ניואל, פסיכיאטר מאוניברסיטת ברוגמן, מאמין שכל חוויה חיובית יכולה לעזור למטופליו. הוא מאמין שמרשם כזה יש בו כדי לסייע לסובלים מדכאונות, חרדה, פסיכוזות, הפרעות דו-קוטביות ואנשים על הספקטרום האוטיסטי. זה עוד כלי שיאפשר לסובלים לצאת מביתם ולייצר קשר עם הסביבה.14

לקריאה נוספת

הדשא של השכן הורג את כדור הארץ

מדשאה ירוקה, מכוסחת למשעי, נשקפת מחלון הבית, היא סמל ההצלחה של החלום האמריקאי. מהחוף המערבי ועד המזרחי, רפובליקנים ודמוקרטים, האמריקאיים מכורים לדשא.
בית ללא דשא לעשות ברביקיו בסוף השבוע, או מקום לשחק פוטבול או בייסבול – הוא לא בית המכבד את עצמו.

אך הדשא פוגע בבריאותנו, ובעיקר בזו של כדור הארץ.

ההתמכרות לדשא החלה עם האריסטוקרטיה האירופאית, אך התפשטה אל עבר מעמד הביניים בארצות הברית. הדשא הוא הגידול הנפוץ ביותר באמריקה, יותר מתירס או כל גידול חקלאי אחר. כמות הדשא האדירה מצריכה כמות אדירה של מים רק לצורך השקייה. וככל שהאזור יבש יותר – כך יש צורך ביותר מים. הבצורת בשנים האחרונות הביאה את גידול הדשא לתחרות על מי ההשקייה הנחוצים לגידול מזון בסיסי.

הבעיה אינה מסתכמת במים. הדשא אינו גידול מקומי באמריקה, ולכן הוא זקוק לריסוס בכדי לשרוד. מיליוני טונות חנקן ורעלים מחלחלים לאדמה, פוגעים בבעלי החיים, ובבני האדם. גם ייצור כל חומרי ההדברה מייצר פחמן המזיק לסביבה בפני עצמו. הדלק שמשמש את כל מכסחות הדשא – מייצר 5% מכל זיהום האוויר בארצות הברית.

אם כך מדוע ממשיכים לגדל דשא?
התשובה מפתיעה ונעוצה בחקיקה של מקומות רבים. בית שאינו מטפח את הדשא שלו צפוי לכנס של מאות דולרים.
אנשים רבים שבחרו לגדל גינה טבעית נתבעו בבית המשפט ונאלצו לגדל דשא ולשלם את הקנס. באינדיאנה אדם שנותן לדשא לצמוח מעבר ל-20 סנטימטרים צפוי לביקור של נציגי החוק.

אך חוקים אלה מתחילים להשתנות. העיירה מונטוגומרי למשל הסירה את החוק לגיזום הדשא, חילקה עצים לשתילה בחינם, ואף עודדה כלכלית את התושבים להחליף את גינתם בגינה טבעית יותר.

כדור הארץ מסתובב מהר מאי פעם

מדענים מדדו לאחרונה את היום הקצר ביותר אי פעם. למעשה כדור הארץ מסתובב כל כך מהר שנזדקק בקרוב להזיז את השעונים אחורה.

ה-29 ביוני 2022 היה היום הקצר ביותר בהיסטוריה. הוא נמדד ב 1.59 מילישניות פחות מ-24 השעות עליהן אנו סומכים מזה דורות רבים. לפי מספר מקורות שונים, הכדור עליו אנו חיים התחיל להגביר את התאוצה בשנת 2016 ולא הפסיק מאז.

כדור הארץ מעולם לא הסתובב בקצב מדוייק. השפעות כמו זרמי האוקיינוס, פעולות בליבת המגמה ועוד, משפיעים כולם על מהירות הסיבוב. אך כזו תאוצה לא נמדדה מעולם ומעוררת תגובות רבות בקהילה המדעית.

ישנן מספר תאוריות המסבירות את המגמה האחרונה, אך זו שגורפת תומכים רבים ביותר נעוצה בשינוי משמעותי בזרמי האוקיינוסים עקב ההתחממות הגלובלית.

בקצב הזה, ואין שום סימן המראה שהקצב יאט, יאלץ כל עולם הטכנולוגיה לכוון את השעונים מחדש – דבר שאיש אינו מעוניין לעשות.

לקריאה נוספת

שכונה לבעלי שכחה

שכונת הוגוביק דומה לכל שכונה אחרת בהולנד. יש מסעדה, בית קולנוע, ספר, פארק. ניתן לראות את הדיירים מטיילים, יושבים לשתות קפה, קונים מצרכים במכולת. ההבדל העיקרי הוא שכל דיירי השכונה סובלים ממחלת השכחה בדרגות חומרה שונות.
כל בעלי המקצוע – מהקופאי במכולת, המלצרים, ועד מנקה הרחובות – מוסמכים רפואית לטיפול במחלת הדמנציה. ככל שאנשים חיים שנים רבות יותר, כך עולה אחוז האוכלוסיה הסובלים משכחה. דאגה לאוכלוסיה זו דורשת עיצוב סביבתי המעניק לאנשים אלה חופש וביטחון.

גם כאשר הם מאבדים את יכולת הזיהוי של סביבתם.

אלוי ואן האל הוא מהאדריכלים של שכונת הוגוביק.
בתקופה הראשונה יכולים הסובלים משכחה להמשיך להתגורר בביתם עם תמיכה משפחתית. אך עם החמרת המחלה יש צורך בתמיכה רפואית. היום תמיכה זו ניתנת בבתי אבות או בתי חולים, שאינם מאפשרים המשך חיים עצמאי. האדם נאלץ להכניס עצמו למסגרת ואינו יכול להמשיך לחיות את חייו הפרטיים.

כל המבנים בנויים כדי להקל על הדיירים. הארונות עם דלתות שקופות כדי לעזור בהתמצאות, הקירות עם בידוד אקוסטי כדי למנוע דיסאורינטציה, התאורה מתאימה לשעות היום כדי לשמור על מקצב ביולוגי של ערות ושינה, ועוד.

לקריאה נוספת

מספיק עם זום – סטודנטים יותר מאושרים בפגישות פנים אל פנים

כאילו היה צורך במחקר – אך גם המדענים הוכיחו כי צעירים מרגישים אושר רב יותר במפגש פנים אל פנים מאשר דרך מסך. את המחקר ערכו במשך 4 שנים על 4000 סטודנטים ובדקו את ההשפעה על מצבם הנפשי.

את מחקר הובילה לארה קרואנק מאוניברסיטת המבורג בגרמניה. המייחד את מחקרה הוא כי מחקרים רבים מראים שאנשים מרגישים טוב יותר לאחר התרועעות עם אנשים נוספים, אך לא היה ברור עד כמה השפעתה של סביבה וירטואלית שונה מסביבה מציאותית.

המחקר הראה שכל קשר עם הסביבה עדיך על התבודדות. קשר פיזי עם חברים קרובים משרה יותר שמחה מאשר קשר עם בני משפחה או זרים. החוקרים מדגישים את העליה החדה בתופעות נוירוטיות ובדיכאון מאז כניסת הטלפונים החכמים לחיינו.

הסיבות לתוצאות אלו רבות. אחת הסיבות אותן מציין דאר משי, אסיסטנט מחקר, היא כי התקשורת הדיגיטלית נוטה לשיחות קצרות יותר, שטחיות יותר, שאינן מאפשרות להעמיק בנושאים שונים כמו שמתאפשר במפגש פנים אל פנים.

לארה קרואנק

לקריאה נוספת

הנשים שהקימו את אימפריית המחשבים

בשנת 1942 התרחש דבר שאף גבר לא היה מסוגל לדמיין. "מחפשים נשים מתכנתות בוגרות לימודי מתמטיקה" – התפרסמה מודעה על ידי צבא ארצות הברית. היה צורך לשלוח את הגברים להילחם מעבר לים כדי לאפשר לנשים למלא תפקידים חדשים.

המלחמה שינתה חייהם של רבים שסבלו מאפליה חברתית קשה. כהיי עור שולבו בפעם הראשונה בצבא, אם כי בתפקידים של בשר תותחים פעמים רבות. הומוסקסואלים מצאו שאינם לבד. אך אלו הנשים שמילאו משרות של מיליוני גברים שיצאו אל מעבר לים.

שש מתוך הנשים האלו היו הראשונות בהיסטוריה לתכנת תכנה כלשהי על מחשב – ופרצו את הדרך לעולם בו אנו חיים כיום.

הגדרת התפקיד אותן קיבלו היה מחשב (או מחשבת בעברית) – באותם ימים המילה מחשב ניתנה לאדם שישב וחישב. כמו כל אישה, לא פסחו עליהן אפליות והטרדות מיניות על אף שהיו המתכנתות היחידות בעולם. אחת מהנשים העידה שהיה עליהן לעבור בדיקה גופנית אצל רופא היחידה, בביתו – כדי לאשר את כשירותן לשבת במשרד.

הן אלו ששכנעו את הממשלה להשקיע כסף בפיתוח המחשב האלקטרוני הראשון בעולם – כיוון שחזו את הפוטנציאל הטמון בו. המטרה של אותם מחשבים הייתה לחשב את מסלולי הארטילריה ששימשו את הצבא מעבר לים.

באותם מחשבים היו כ 20,000 שפורפרות וקום, ומספיק היה שאחת תהיה שרופה כדי לגרום לחשוב פסול. נשים אלו פיתחו שיטות מיוחדות לזיהוי מהיר של שפורפרת שרופה כמו מחת בערמה של שחת.

ספרה החדש של קאת'י קליימן בא לשפוך אור על סיפורן שנעלם מספרי ההיסטוריה על ידי הגברים שכתבו אותם.

לקריאה נוספת

האם הזדקנות היא מחלה או תהליך טבעי?

השאלה הזו הטרידה פילוסופים אלפי שנים. לאחרונה קיבל דיון זה ריענון – למרות שלמדע עדיין אין מושג מדוע אנו מזדקנים בדיוק. השאלות סובבות סביב מדע, פילוסופיה, סוציולוגיה, אתיקה וכמובן מיסטיקה ואידאלים שונים.

מחלות רבות משויכות לזקנה, וחוקרים רבים משוכנעים שבכדי למנוע מחלות יש לגשת למקור ולמנוע זקנה. יש להתמודד ישירות עם הטרגדיה האנושית הזו. אך לא כל המומחים מסכימים עם ההגדרה של זקנה כטרגדיה. הם טוענים שזקנה זהו תהליך טבעי של אלו שזכו לחיות זמן רב. כיוון שזו לא מחלה אין צורך למנוע אותה.

כדי לצאת לדרך בדיון זה יש להגדיר ראשית מהי מחלה, אך גם לשאלה זו יש דעות רבות ומנוגדות. ההגדרה הכי מקובלת נשמעת אפילו פשטנית מדי – זקנה היא מצב של חוסר בריאות. לדוגמא ניתן לראות איך רשימת המחלות היא נזילה – הומוסקסואליות שהוגדרה בעבר כמחלה אינה נחשבת כך היום ברוב העולם המערבי. האם השמנת יתר היא מחלה? הדעות חלוקות.

ארגון הבריאות העולמי הוסיף ללקסיקון את הביטוי "מחלות קשורות לזקנה" אך לא את הזקנה עצמה. מחלות כמו קטרקט, דמנטיה ואוסטאופורוזיס שייכות להגדרה זו. הגדרת זקנה כמחלה תחייב שינוי של תקציבי מחקר, סל בריאות, ומחקרים רבים. אם היא תוגדר כמחלה – משתמע מכך שניתן לרפא אותה.

יש כאלו המדגישים נקודה שלרוב נדחקת לשולי הדיון – ישנן מחלות הנחלשות עם הגיל. הפרעה דו-קוטבית, סכיזופרניה, פאניקה, ועוד הפרעות נפשיות הרבה יותר נפוצות בגילאים צעירים. מחקרים רבים טוענים שאנשים מבוגרים יותר מאושרים מצעירים. אם זו מחלה – מדוע רבים מאיתנו מצפים לה?

לקריאה נוספת