אנשים מתייחסים בסקסיסטיות – גם כלפי רובוטים ״נשיים״

חוקרים מצאו כי רובוטים ממין נקבה נתפסים כאנושיים, חמים, ואמינים יותר מרובוטים זכריים. בחמישה מחקרים נפרדים עם יותר משלושת אלפים משתתפים נמצא כי רובוטים נשיים מועדפים על רובוטים גבריים.

המוצרים העיקריים שנבחנו הם הבינה המלאכותית אלקסה מבית אמאזון, והבינה של גוגל. הטענה היא כמוצרים אלו מקדמים את התפיסה שנשים הן ״כלים״ פשוטים שנועדו לממש את משאלת הבעלים. אדם שרגיל לבקש מבינה מלאכותית ״נשית״ לענות לו על כל צרכיו מתרגל את התפיסה שנשים הן כנועות לרצונותיו ונועדו לממש את צרכיו.

modèle 3D de Female Robot V3 [Rigged] - TurboSquid 1332327

הצוות מאחורי המחקר טוען שיש מספר דרכים לשפר את המצב. בתור התחלה יצרניות הטכנולוגיה יכולות לבנות רובוטים ללא מגדר מוגדר, גם אם יצירת כאלו רובוטים יצריכו השקעה לא מבוטלת בכדי שהם יתפסו כאנושיים. כיוון נוסף הוא לאזן את השימוש במגדרים השונים, כלומר שמספר הרובוטים הגברים יהיה זהה לנשים.

ככל שטכנולוגיה ״חכמה״ תופסת יותר ויותר נתח שוק – מכשירים מדברים יהפכו ליותר ויותר נפוצים.

לקריאה נוספת

מדוע חיות הים שוחות במעגלים?

צבי ים, כרישים, פינגווינים, כולם שוחים במעגלים מסתוריים. התגלית המוזרה צצה לראשונה במחקרה של הביולוגית הימית טומוקו נאראזרקי מאוניברסיטת קיוטו.
טומוקו ניסתה להבין כיצד חיות אלו מוצאות את דרכן בים הרחב. ביחד עם צוותה הזיזו החוקרים להקה של צבים ירוקים לאיזור אחר באוקיינוס בכדי לראות כיצד הם מתמודדים עם השינוי.

התגלית היתה לא צפויה – הצבים החלו לשחות במעגלים ללא סיבה נראית לעין. ״לא האמנתי לתוצאות הג׳-פי-אס״ כאשר הגיעו לראשונה. הנתונים נראו כאילו הלהקה כולה היתה כמכונה. לאחר הצלבה עם מחקרים נוספים הסתבר שתנועה מעגלית זו אינה מאפיינת רק את הצבים.

כיוון שהתנועה בקו ישר נתפסת ליעילה יותר בכדי להגיע מנקודה אחת לשניה, ביקשה טומוקו להתחקות אחר הסיבה לתופעה המסתורית.
עד לא מזמן ניתן היה לעקוב רק אחרי תנועה במרחב דו-מימד של יצורי הים עקב מגבלה טכנולוגית של חדירת גלי הרדיו את עומק המים. אך התנועה של יצורים אלו היא מטבעה תלת מימדית, ובכדי להבין תופעות התנהגות יש צורך להשיג מידע על העומק.
התמונה שהתגלתה היתה מורכבת בהרבה. פעמים רבות התנועה שנצפתה כמעגלית למעשה היוותה צניחה ספירלית לעומק בדומה לעלה הנושר מעץ.

לאחר ששללו סיבות ידועת לתנועה זו כמו חיזור או ציד – העלתה טומוקו השערה שתנועה זו נועדה בכדי ללקט מידע גאוגרפי – וייתכן שהיא קשורה בשדה המגנטי של כדור הארץ עצמו. מידע מעניין הוא כי צוללות מבצעות את אותה התנועה בדיוק כי ״לצלם״ את הקרקעית ממספר כיוונים שונים ועל ידי כך לסנן רעשים הקיימים בכיוון אחד בלבד.

התקווה היא כי על ידי הבנה עמוקה יותר של תנועת חיות הים, נדע טוב יותר איזו התערבות אנושית עלולה לסכן את יכולות הניווט שלהם ולפגוע באוכלוסיה שנפגעה רבות עד כה.

לקריאה נוספת

בני אדם חששו מחיסונים מאז ומעולם

מאז שהומצא החיסון הראשון בעולם, חששו בני-האדם הן מהחיסון והן מאלו שנתנו את הזריקות. החיסון הראשון המתועד בספרות הרפואית היה בשנת 1720 וניתן לאבעבועות.
העיתונות של התקופה כינתה אותו כדבר לא אתי ונוגד את רצון האל. פצצה הושלכה אל ביתו של כומר שניסה לעודד את השימוש בחיסון. זה לא מנע את הקמפיין.

חיסון מוצלח יותר לאבעבועות יוצר מפרות בסוף המאה השמונה-עשרה. קריקטורה שהתפרסמה באותה התקופה הציגה מחוסנים שהצמיחו פה, עיניים, אוזניים וזנב של פרה בעקבות החיסון. עד היום משייכים לאותה קריקטורה את הרעיון שחיסונים מייצרים בעיות כמו אוטיזם, סוכרת, או בעיות פוריות שמדובר בהם גם היום עם חיסוני הקורונה.

השאלה האם ניתן להכריח אנשים להתחסן ומה הגבול של חופש הפרט על גופו רלוונטית היום לא פחות מתמיד. אחד הגורמים העיקריים שמעוררים ספק הוא כי חיסון זה דבר שניתן לאדם שלצורך העניין הוא בריא.

The Cow Pock, 1802

מכל המחלות שטופלו בעזרת חיסונים בהיסטוריה הרפואית – אבעבועות היא המחלה היחידה שכמעט ונכחדה מעל הפלנטה. ברשימה המכובדת נמצאות עוד 14 מחלות שמתקרבות להכחדה הודות לחיסונים ייעודיים.

המחלות שקיבלו השקעה מרובה ביותר במציאת חיסונים הן דווקא אלו של הצאן והבקר – כיוון שהן איימו ישירות על המזון של אוכלוסיות רבות בעולם. לואי פסטר הצרפתי פיתח חיסונים מוצלחים בשנת 1870 לתרנגולות כנגד כולרה. לאחר מכן המשיך עם חיסונים לכבשים, עיזים ופרות בשנת 1881 כנגד אנתרקס. בשנת 1921 פיתח חיסון ראשון לבני אדם כנגד כלבת – שהצריך זריקה בכל יום במשך שלושה שבועות.

כאשר ניסתה האנושות לפתח חיסון למגפת השפעת העולמית של שנת 1918 – הם הניחו שהבקטריה שנמצאה בריאות של החולים היא הגורם לתחלואה – ולא הוירוס עצמו אותו לא זיהו. לכן החיסונים התגלו כלא יעילים. רק בשנת 1930 נוצר החיסון הראשון שאושר לא לפני 1945. תקופה של כמעט עשרים שנה – בהשוואה לתשעה חודשים שלקח פיתוח חיסון לקורונה עצמה. בפעם האחרונה שניתן חיסון בהיקף עולמי היה למגפת הפוליו של שנות החמישים. ביום שהחיסון הוגדר כבטוח החלו לתת אותו בכמויות אדירות.

I am vaccinated button

בסופו של דבר כדי שחיסון יהיה יעיל יש להשתמש בו. הקהילה השחורה בארצות הברית פעמים רבות הטילה ספק בחיסונים – ובצדק. הם נדרשו לקחת חיסונים בשביל להגן על כלל אוכלוסית המדינה – אך כאשר הם חלו, היו הם אלו האחרונים לקבל טיפול רפואי.

מגפת הפוליו עוררה אחווה הדדית בקרב האוכלוסיה. בקרב היסטוריונים של הרפואה יש הסכמה כי מגפת הקורונה מעוררת דווקא פילוג – דבר שאינו מועיל בפתרון מהיר לבעיה.

לקריאה נוספת

המוות אינו כפתור שלוחצים עליו

מדענים עקבו אחר 631 אנשים בזמן גסיסתם. הם מצאו כי המוות הוא תהליך מתמשך ולא מעבר חד ממצב אחד לאחר.

המוות מאז ומתמיד העביר באלו החיים תחושת אי נוחות עמוקה. סרטי אימה רבים נעשו סביב אלו השבים לתחייה. במאה ה-19 נהגו לתלות פעמון בתוך ארונות הקבורה במידה והמת מוצא עצמו חי בתוך הארון. גם אלו המתמחים ברפואה ומעבירים את רוב זמנם עם אלו שמתים, אינם בעלי תשובות טובות יותר מאשר יש לרובנו.ֿ

מוות מוחי, מוות לבבי, ומושגים רבים נוספים יצרו מיתוסים ותפיסות שגויות רבות אצל כולנו, אומר סוני דהאנאני, ראש מחלקת ילדים בבית החולים של אונטריו. ״הרגשנו שסיפורים על אלו ששבים לתחיה משפיעים על ההסכמה של המשפחה לתרומת איברים. חיפשנו ביסוס רפואי על תהליך המוות״ הוא מספר. במחקר חדש שהתפרסם לאחרונה במגזין הרפואי של ניו-אינגלנד מספר סוני את תוצאות המחקר.

בין השנים 2014-2018 עקבו הרופאים אחר 631 חולים בעשרים יחידות לטיפול נמרץ בקנדה, צ׳כיה והולנד בזמן שהם נותקו ממכונות החייאה. 14 אחוזים מהמתים הראו סימנים של פעילות לבבית לאחר תקופה של חוסר פעילות מוחלט. אך אף אחד לא שב לחיים, כולם מתו. הפעילות הלבבית מעולם לא היתה ארוכה או חזקה מספיק משביל להחזיק את הגוף במצב של חיים.

המחקר בא לעזור לרפואה להגדיר את המוות כתהליך מתמשך. גופנו הוא מכונה המיועדת לחיות ככל שהיא יכולה. אך מרגע שתהליך המוות מתחיל – קשה מאוד לשנות את הכיוון ולהשיב אדם למצב של חיים. נתונים אלו באים לעודד את אלו שתומכים בבני משפחה גוססים.

ישנן שאלות רבות לגבי המוות עצמו, תהליך הגסיסה והמחשבה של חיים לאחר המוות. הגדרת מוות היא תהליך מאוד אמוציונלי – אנו מקווים שמחקר מקיף של מוות וגסיסה יאפשר לרבים לא לפחד לדבר על נושא זה.

לקריאה נוספת

להחיות את האדמה

האדמה סביב העולם בבעיה. פול אוברבי מתגורר בצפון דקוטה שם הוא מטפל באדמות רבות כחקלאי. במרוצת השנים האחרונות התנסה בשיטות שונות המיועדות כולן להיטיב עם הקרקע אותה הוא מעבד. החל מגיוון הגידולים אותם הוא זורע, טיפול בקרקע בצורה שונה לפי אזורים קטנים, המנעות מחרישה עמוקה וניסיונות שונים של צמחים רבים לצד הגידולים אותם הוא משווק.

כל השיטות הללו יחדיו שינו את האדמה אותה הוא מעבד. ״הקרקע צריכה להתפרק ביד כמו עוגיית בראוני״ מדגים פול. בעבר האדמה היתה הופכת לדביקה ללא כל ניקוז לאחר גשם כבד, ולא איפשרה לגידולים לצמוח בתוכה. היום האדמה עם חלקים גדולים ורווחים רבים ביניהם. המים חודרים עמוק יותר פנימה. ״כאשר אני צועד על האדמה אני מרגיש כאילו אני פוסע על שטיח״ אומר פול.

Farmers Fight Climate Change with Regenerative Agriculture | CUESA

לחקלאים כמותו אין אפשרות להתעלם ממה שמתרחיש מתחת לפני הקרקע. המזון של כולנו תלוי בכך. אדמה בריאה מניבה 95 מהמזון של כולנו, וסופגת פי שתיים פחמן מכל הצמחים והאטמוספירה גם יחד. 40% מכלל האדמה בעולם במצב מאוד ירוד. כמעט כל השטח החקלאי בעולם כבר מעובד – אין אפשרות לקום ולעבור לחלקה אחרת.

חקלאות אינטנסיבית, שינויי מזג האוויר, כריתת יערות, תיעוש ותהליכים נוספים כולם תרמו לפגיעה בקרקע. אך הפתרון אינו מורכב כלל. בגאנה שתילה של דשא גבוה הביאה לחיזוק קרקע חלשה. בבוקירנה פאסו חקלאים ממלאים חורים בקרקע עם דשן לפני הגשמים להעשיר את הקרקע. בהודו הקמת תעלות וחומות קטנות מונעות בריחה של קרקע בריאה בשטפונות.

Regenerative Agriculture: our best shot at cooling the planet? - Local  Futures

הרעיון המרכזי הוא לתת לקרקע לנוח מבני האדם הדורשים עוד ועוד. שתילה של צמחי בר מאפשרת להמנע מחריש עמוק הפוגע בקרקע. כל המנעות מפגיעה בקרקע הוא חיובי.
אך לא ניתן לומר לחקלאים לא לגעת הקרקע ממנה הם ניזונים. 80% מהאוכלוסיה בעולם מתקיימת מחקלאות. לכן יש למצוא פתרונות פשוטים ויצירתיים. באפריקה שותלים עצים לצידי השדות – הצל וההגנה מהרוח עוזרים למנוע את התיבשות הקרקע ועליה משמעותית ברמת הפחמן.

חלק משמעותי בשכנוע חקלאים לדאוג לבריאות אדמתם הוא בעלות. חקלאים רבים מתקיימים מעיבוד אדמה שאינה שייכת להם – והשקעה לטווח ארוך בבריאות האדמה הוא מבצע הרבה יותר מסובך לשכנוע.

פול מספר כי מאז עבר לחקלאות משקמת, הוא רואה מגוון הולך וגדל של חרקים, ציפורים ויונקים. האדמה אינה יכולה להיות מבודדת משאר המערכת האקולוגית. אין אושר מלראות פסיון מטייל בשדה מבעד לחלון.

לקריאה נוספת.

הפרפרים חוזרים לעיר

הסגר באביב האחרון החזיר את הפרפרים ומגוון הצמחים לעיר בספרד ואיפשר לתושבים לדמיין מחדש את מערכת היחסים שלהם עם הטבע. בזמן שבני האדם הסתתרו בבתיהם, הטבע היה עסוק בלהפוך את הפארקים העירוניים לפרא. ללא כלבים, אנשים, גננים ועבודות, הצליח הטבע לעשות את מה שהוא עושה הכי טוב – לחיות. הגשמים הרבים הביאו לצמיחה עשירה וכך היה גם מזון רב יותר לחרקים ולציפורים. בעיקר היו הרבה יותר פרפרים המגיבים בזריזות רבה לשנויים קטנים. בשנה זו היו 74% יותר פרפרים ו-28% יותר זנים מאשר בשנה שקדמה לה. כאשר חזרו הגננים לעבוד נשאלה השאלה האם לחזור לסדר ולניקיון שהיה לפני כן או לתת לטבע לעשות את שלו.

Alcorques Vivos is a pilot scheme that plants insect-attracting wildflowers at the base of trees instead of surrounding them with pavement or grating.

התשובה היתה לא זה ולא זה. העירייה הכינה תכנית של השבת הטבע הפראי לעיר במשך שנתיים – תכנית שהיתה אמורה להתפרסם בדיוק שפרצה המגפה. עכשיו היתה הזדמנות קלה ופשוטה יותר לשווק תכנית זו לקהל הרחב. שטחים רבים יותר וביניהם רחובות לשעבר הוקצו להפוך לשטחים ירוקים. 200 מגדלי קינון לציפורים ועטלפים, 40 כוורות ו80 שטחים שתוכננו במיוחד כ״בתי מלון״ לחרקים כולם חלק מהתכנית החדשה.

ספרד מפגרת בתפיסת הטבע העירוני ביחס לשכנותיה האירופאיות ולורנה אסקואר שעבדה על תכנית זו מקווה שברצלונה תהיה פתח לשינוי. בין השאר היא מעודדת לזריעה של צמחי בר סביב העצים ברחובות במקום לכסות את הקרקע בבטון. לא מדובר רק בפארק המוקף באספלט אלא בהבאה של הטבע חזרה אל העיר. אנשים בעיקר זקוקים לחינוך מחדש. התפיסה של מקום נקי היא זו של מקום בו חיים אינם מתקיימים והמערכת האקולוגית מתה. אנשים חושבים שהטבע הוא משהו שמתקיים מחוץ לעיר.

BrightVibes

חשוב להבין שהחזרת הטבע אל העיר אינו רק הזנחה. איש לא מביט בצמח בר ביער וחושב עליו כמכוער – אך אותו הצמח בעיר נתפס כהזנחה של העירייה. אנשים חושבים שטיפוח הטבע העירוני הוא תירוץ של העירייה לחסוך בתקציב ויש לשנות תפיסה זו מהיסוד. יש לטפח שטחים אלו בשיטות מסורתיות יותר – יש לחנך מחדש גם את הגננים.

המגיפה הכריחה אותנו להביט על הטבע בעין חדשה. עלינו לראות איפה אנחנו חיים ואיך אנחנו רוצים לחיות. אין דרך חזרה מאיפה שאנו נמצאים היום. ניתנה לנו הצצה לטבע חדש בעיר והמראה הזה מוצא כן בעיני רבים.

Urban Nature par Bruno Heller

לקריאה נוספת

בובה עם תסמונת דאון

עיירה קטנה במזרח ספרד התברכה במצבורי חימר בהרים הסובבים אותם. לפני למעלה ממאה שנה מספר רב של קרמקיאים מקומיים החלו לייצר בובות למשחק ילדים מחימר זה – והקימו את מפעל הבובות הראשון של האיזור. מאה שנה לאחר מכן התפרסמה עיירה קטנה זו מחדש בזכות בובות יחודיות מעשה ידי אומני המקום.

כשבעת אלפים וחמש מאות תושבים מתגוררים בעיירה זו, 38 מהם יצרני צעצועים. לאחרונה ארבע בובת המפוסלות עם תווי פנים של תסמונת דאון זכו בפרס ״צעצוע השנה״ היוקרתי של ספרד.

Dolls by Miniland

הבובות – שני בנים ושתי בנות עם צבע עור מגוון היו יוצאות דופן כאשר שווקו לראשונה – אך הקהל הגיב בצורה נלהבת ביותר. הבובות מיועדות לכל הילדים ולא רק לאלו עם סינדרום דאון. המשחק בבובות חשוב ביותר בשלבי ההתפתחות ומאפשר ליצור מציאויות חדשות בדור החדש. המשחק מייצר תפיסות חשיבה חדשות והבנה זו שלחה יצרני בובות ברחבי העולם לנסות ולייצג בצורה מלאה יותר את המגוון האנושי ברחבי הפלנטה. בובות ללא זהות מינית מוגדרת, בובות בכסא גלגלים או כאלו אם פרוטזות נפוצות יותר ויותר בשנים האחרונות.

מבחר הבובות עם תסמונת דאון גדל בצורה אדירה בשנים האחרונות. הבובה היא דבר קטן המאפשר לרבים להרגיש תקווה, יפים, שייכים, בעלי יכולות, ובעיקר אהובים.

One of the Doll Factory Europe’s dolls

לקריאה נוספת

בואו נדבר על המוות

התרבות בה אנו חיים זזה באי-נוחות כאשר אנו מזכירים את המילה מוות מדורי דורות. הלכנו לאיבוד בנתיבים המוסריים המנחים אותנו איך לתמוך באלו שניצבים בפני המוות.

כאשר אנו צופים בחדשות נדיר לשמוע את המילה מוות. כאשר מישהו אכן מת השפה התאימה עצמה להתחמק מעימות ישיר עם עובדה זה. אנו נוהגים לומר ״נפטר״, עבר לעולם שכולו טוב, עליו השלום ועוד שלל ביטויים המאפיינים את רוב השפות המערביות. נדמה שרק כאשר מדווחים על מותה של חיה, אנו עוד מעיזים לומר זאת ישירות.

ההימנעות מהשימוש במילה ״מוות״ גוררת את אלה שגוססים ואת משפחותיהם לא לומר דבר, לדבר חיובי או להתחמק מנושא השיחה. היום לדבר על מוות נחשב פעמים רבות לדבר לא נימוסי, וייתכן אפילו המוות עצמו נתפס כארוע חצוף.

Bearers of hope to the dying

לא רק הדיבור על מוות גורם לנו לעבור לצד השני של הכביש, רובנו איננו שוקלים אפשרות של המוות שלנו עצמנו. קלייב ג׳ימס, סוציולוג בריטי, אוהב לומר שבאנגליה, רק 40 אחוזים מהאוכלוסייה רשמו צוואה, ורק 6 אחוזים נתנו ייפוי כח לחלטה מה יהיה בגורלם במידה ולא יוכלו לקחת החלטה רפואית.

במאה העשרים ואחת, הרפואה התקדמה למקום שאנו העברנו את המוות לארוע המתרחש בבית החולים ולא בבית. בכניסתנו לבית חולים אנו מצפים להצלה וחזרה לבריאות. המוות הפך לארוע בו נכשלנו להציל חיים, תקלה רפואית ולא ארוע טבעי. הפסקנו טקסים רוחניים רבים סביב אלו שגוססים ללא מתן תחליף.

Clive James

קלייב מתאר מצב בו רבים מהגוססים משוועים לשיחה על המוות, ואלו האמורים לתמוך בהם מתחמקים ככל שניתן מהנושא. ההימנעות משיח על המוות לא תמנע אותו.
קלייב מספר על גבר בן 90 שהתמוטט והובל חסר הכרה לבית חולים. ילדיו התחננו מרופאיו שיעשו משהו להצילו – הרופאים שאלו מה ביקש שיקרה במקרה שכזה. אף אחד לא ידע. לאחר מבוכה אמר אחד מהם שלפני כשנה ביקש האב מבנו לדבר על הנושא ובנו העביר נושא בחוסר נחת. אחד אחד סיפרו הילדים שהאב ניסה את אותה השיחה עם כל אחד מהם. כולם פרצו בדמעות. לבסוף הגיעה האמא וסיפרה שהיא ובעלה חתמו על הסכמה לא להיכנס לתהליך של מכשירי החייאה – תנו לו ללכת, אמרה בחיוך עצוב.

״עלינו לשנות את כל התפיסה חברתית. המוות אינו ארוע רפואי, אלא ארוע פרטי וחברתי״ מבקש קלייב לומר לכולנו.
איש מעולם לא אמר על מיתת המוות – הלוואי ומעולם לא דיברתי על זה, אך רבים מתחרטים שמעולם לא ניסו.

Different Cultural Beliefs on Death and Dying Practices | LoveToKnow

לקריאה נוספת

ככה מגדלים ילדים?

להורים מערביים יש רעיונות די מוזרים איך לגדל ילדים. מתי התחלנו לשים ילדים בעגלות או להניח אותם לישון במיטה משלהם?

״האם יש לו כבר חדר משלו?״ שואלים כמעט כל ההורים לאחר ההתאוששות מאירוע חווית הלידה. השינה בנפרד מילדינו היא תופעה די חדשה, ודי ממוקדת לעולם המערבי. ברוב התרבויות לחלוק חדר עם הילד, ואף את המיטה זוהי הנורמה המקובלת.

רשימה לא קטנה של התנהגויות מקובלות שהתפתחו בעשרות השנים האחרונות מבדילה את המערב מההיסטוריה שלו עצמו. ללכת לישון בצהריים, אימון לשינה, או עגלות לתינוקות – הנורמלי שלנו הוא מוזר הרוב שאר המקומות.

בהודו כמו בארצות רבות אחרות ילדים חולקים את המיטה עם ההורים גם כאשר יש להם חדר משלהם. זוהי אחת הדרכים הבטוחות להמנע מלקום בכל לילה לראות מה שלום התינוק. הורים רבים פונים לשיטות איך לאמן את ילדיהם בשינה רציפה – ואפילו משאירים את התינוק לבכות עד ״שיעבור לו״. הרעיון שילד לא אמור להתעורר בלילה הוא מיתוס תרבותי אומרים מומחים רבים. העידוד לעצמאות מגיל מוקדם היא מאפיין מערבי.

כמו שהקירבה בלילה באותה המיטה קיימת בארצות רבות, כך גם הקירבה הגופנית ביום שונה מארצות המערב. נשיאה של ילדים על הגב בזמן שאנו מבצעים את מטלות היום היא פעולה שבני אדם ביצעו מאז שהיו קיימים. רק בתקופה הויקטוריאנית נכנסו העגלות לאופנה.

KAKIBLIN Baby Stroller Cushion, Soft Baby Pushchair Seat Liner Pram Head  and Body Support Pillow Washable Baby Stroller Padding Head Support Cushion  for Newborn, Pink: Amazon.co.uk: Baby

הביולוגיה של התינוקות לא התשנתה רבות במאות השנים האחרונות – אך התרבות השתנתה מקצה לקצה. חוקרים מקשרים תופעות רבות של אי שקט אצל ילדים ודיכאונות אצל הורים חדשים להרגלים חברתיים חדשים אלו.

המפתח להשתחרר מהתפיסות החדשות הוא להבין שתינוקות לא כאן בשביל להפעיל עלינו מניפולציות, הם אינם ״בוס״ שקשה לרצות אותו, הם יצורים קטנים וחסרי אונים שבאו לעולם ומוטל עלינו לדאוג להם בחמלה ובאמפתיה״ אומרת דוטה דבמיטה – דוקטור ויועצת הורים מבנגלור.

לקריאה נוספת

מדענים די בטוחים שהם מצאו שער למימד החמישי

במחקר חדש שהתפרסם זה עתה טוענים מדענים שהם יכולים להסביר את החומר האפל בעזרת חלקיק אותו הם מקשרים למימד החמישי. המודל המרחבי הוצע כרעיון לראשונה בשנת 1999 – אך מחקר חדש זה הוא הראשון להציע תאוריה מקיפה על הקשר בין החומר האפל לתורת החלקיקים.

Dimensional portal Photograph by Martin Capek

התפיסה שלנו את עולם החומר מתבססת על תאוריה של חומר אפל הממלא את רובו של היקום. חומר אפל הוא מעין פתרון מתמטי העוזר להסביר את הכבידה – כיוון שרעיונות רבים יתפרקו ללא מרכיב זה. עם זאת החומר האפל אינו מתרועע אם חלקיקים אותם אנו רואים ומרגישים – אז בוודאי יש לו תכונות נוספות אותן אין אנו מכירים.

המדענים שחקרו את המסה של פרמיונים, מאמינים כי הם מתקשרים עם המימד החמישי דרך שערים – ומייצרים ״זכרונות״ של חומר אפל במימד זה. ייתכן שחלקיקים חוצי מימדים אלו מסוגלים לשפוך אור על תכונות החומר האפל. ייתכן שהסיבה מדוע אנו לא מצליחים למצוא חומר אפל בעזרת מכשירים קיימים היא כי הוא ״מסתתר״ במימד אחר.

לקריאה נוספת