איך בובות עץ מופשטות עוזרות להוציא ילדים מהקונכייה

מנצחת בפרס ״עיצוב לילדים״ השנה, פיתחה סט בובות מעץ מייפל בשילוב עם גומי לשימוש בשעת טיפול – שיטה פסיכו-אנליטית שבשימוש נרחב עם ילדים.

לאחר ניסיון רב בעבודה עם ילידים בפנימיות ועם ילדים בסיכון, ובשיתוף פעולה עם מספר פסיכולוגים – פותחו הבובות במשך שנה בכדי לעזור לבטא רגשות שעולים תוך כדי טיפול.

בכדי להשיג את מטרתן – על הבובות להיות מעניינות למשחק אך מופשטות כדי לאפשר לילד להקרין עליהן את עצמו. לדוגמא צילינדר עץ עם קוצים ורודים יכול לשמש לביטוי כעס או אלימות.

השימוש הראשון הידוע בטיפול בעזרת משחק היה כאשר פרויד טיפל ב״הנס בקטן״ בפוביה מסוסים. מלני קליין פיתחה זאת לשיטה של ממש בשנות השלושים.

לקריאה נוספת

אפוקליפסה עכשיו

מחקר חדש מזהיר מפני ההשלכות של תאורת הרחוב העירונית על הדרך בה חרקים צדים, מזדווגים ומהווים טרף בעצמם.

מספר החרקים בעולם צנח באופן מדאיג בעקבות מספר גורמים, ביניהם עלייה בשימוש במדבירים. אך מחקר חדש במגזין שימור ביולוגי שם באור הזרקורים את – אור הזרקורים.

מדענים ביצעו אנליזה של 229 מחקרים קודמים הדנים בהשלכות תאורת הלילה. כמחצית ממליוני החרקים בכדור הארץ הם חיות לילה. כיום תאורת לילה מלאכותית מאירה כרבע מכדור הארץ בשעות הלילה.

תאורת הלילה היא כל תאורה מלאכותית, החל מפנסי רחוב וכלה בזוהר של בארות נפט. ההשלכות פוגעות בצורות החיים הרבות של החרקים. לדוגמא בדרך בה גחליליות מוצאות בני זוג בעזרת תאורה ביולוגית או מציאת מקור מים להתרבות הנסמכת על ניצנוץ המים באור הירח – נצנוץ אשר מבלבל חרקים רבים עם אספלט של הכבישים שם הם נאלצים להטיל ביצים. טעות שכזו יכולה למחוק אוכלוסיות שלמות בין לילה.

חרקים גם נמשכים לאור כלי רכב – מעריכים שכ100 מיליארד חרקים מוצאים כך את מותם בכל קיץ בגרמניה בלבד. חרקים רבים אחרים מוצאים את מותם בבוקר, מותשים מלילה שלם של רדיפה אחרי אור של פנס רחוב שאינו מוליך אותם ליעדם.

אולם התמונה אינה כה קשה, לטענת החוקרים, ניתן עם שינויים קלים בתאורה, למנוע את הכחדות החרקים יחד עם תאורת לילה נאותה לבני האדם. מבין ההצעות מדובר על כיסויים אשר יכוונו את האור רק לאן שהוא רצוי, חיישני תנועה אשר ידליקו אותו רק כשיש צורך, שינוי גוון התאורה לגוון חם יותר ולא לגוונים הכחולים, ובעיקר לכבות אורות מיותרים.

אחד החששות שבעיה זו אינה מקבלת את היחס הראוי היא כי חוקרים נותנים יותר דגש למחקרים הנעשים במשך היום – בעיקר בעקבות נוחות. עצירת היכחדות החרקים היא קריטית – לא רק לחקלאות ולצמחיה בכלל, אלא גם כבסיס של שרשרות מזון רבות על כדור הארץ. אם נאבד את החרקים – ניכחד גם אנחנו – מזהירים החוקרים.

לקריאה נוספת

בשביל מה ישנן ישיבות צוות?

פגישות חסרות תועלת הן למעשה צורה של ריפוי, טוענים מספר אקדמאיים מאוניברסיטת מלמו בשבדיה. זוהי צורה לתת לעובדים אפשרות להוציא תסכול ולהרשים את הקולגות שלהם.

פרופסור פטריק הול אומר כי פגישות שכאלה, או כי שהן מכונות ״ישיבות צוות״ הן היום דבר יותר ויותר נפוץ ככל שיותר תפקידים ניהוליים צצים עם הגדרת תפקיד ״אסטרטגית״. אך למרות הפגישות הרבות נלקחות רק מעט החלטות. פרופסור הול בודק את הניגוד לכאורה בין הדעה השלילית שיש לרוב העובדים על פגישות ובין העליה הברורה במספר הישיבות בימינו.

ככל שיש פחות אנשים שמייצרים דבר מה בחברות, כך גוברות המשרות האסטרטגיות, של יועצים, ומנהלים. אנשים אינם מייצרים יותר דברים קונקרטים, אומר הול. לעומת זאת יש התרבות בתפקידים ניהוליים אשר תפקידם אינו מוגדר לחלוטין עם הירככיה מטושטשת. מנהלים רבים אינם יודעים מה לעשות ולכן מייצרים יותר ישיבות. אנשים אוהבים לדבר, זה עוזר להם להגדיר את תפקידם. רבים מאנשים אלו מעבירים מחצית מזמן עבודתם בפגישות. ואלו זולגות אל פגישות מקדימות ופגישות מסכמות.

פגישות פעמים רבות מעוררות תחושה של חוסר משמעות – אך לטענת הול אנו מפספסים את מטרתן. במיוחד לפגישות ארוכות יש תפקיד טיפולי. ללא קשר לנושא הפגישה הן מאפשרות להתלונן כמו גם לקבל הערכה. הגישה השלילית לפגישות היא כיוון שאנו חושבים שתפקידן הוא לקחת החלטות.

ההיררכיה בפגישות גם כן משמעותית. כאשר יושבים מספר אנשים בעלי היררכיה זהה לרוב הדיונים סובבים נושאים רלוונטים לנוכחים, אך כאשר ישנן מספר דרגות, אז הדיונים הם בעלי יותר אופי של שליטה.

לקריאה נוספת

תופעות מוזרות על המאדים

לאחר רחרוח של האטמוספרה הדקה והעדינה במאדים במשך יותר משש שנים, גילתה גשושית של נאסא תגלית מרעישה. נמצאה כמות יוצאת דופן של חמצן, המתנהגת בצורה חסרת הסבר.

באביב ובקיץ על המאדים נצפתה עליה חדה בת שלושים אחוז מעבר לכמות החמצן הצפויה על פי תחזיות על המאדים. ״מאדים תעתע בנו פעם נוספת!״ אמר סושיל אטרייה, מדען מאוניברסיטת מישיגן למגזין מחקר גאופיסי. למרות שמקובל לשייך עלייה בחמצן לתהליך פוטוסינטזה – ישנן תהליכים כימיים ולאו דווקא ביולוגים שמעלים ריכוז גז זה. נתונים אלו אינם בהכרח הוכחה לקיומם של חיים. אלו מצביעים אולי על פערים בידע שלנו על תהליכים של פעולת הגזים על הפלנטה האדומה.

לא רק שהקפיצות בריכוז החמצן גבוהות מהמצופה, הן גם אינן אחידות בין שנה אחת לשניה. השינוי בחמצן נראה קשור באופן מסויים לשינוי בגז מתאן אשר משוייך לקיומם של חיים בכדור הארץ. שני הגזים האלו משנים ריכוזם גם באביב ובחורף עם שינויים בולטים. המתאן משתנה בצורה אחידה בין שנה אחת לשניה.

ישנן הצעות רבות להסביר תופעות אלו, מאור השמש, מלחים, קרינה קוסמית, מימן או מרכיבים נוספים בחול על המאדים. המדענים מקווים שמסעות עתידיים ישפכו יותר אור על התופעה שעד היום לא מצליחים להסבירה עם אף מודל שמוצע.

לקריאה נוספת

העולם מזדקן

העולם חווה שינוי דמוגרפי מאסיבי שלא נצפה מעולם. בשנות השישים 5 אחוז מהאוכלוסיה היו בני למעלה מגיל 65. בעשורים הקרובים צפוי נתון זה לעמוד על 17 אחוז. על פי תחזיות אחד מכל עשרה עובדים בעשור הקרוב יהיה בן 75 ומעלה. זה מספר כפול משהיה בסוף המאה העשרים. המאמרים מתייחסים לנתונים אלו עם ביטויים כמו צונמי של זיקנה או פצצת זמן מתקתקת.

יפן כבר היום מתמודדת עם אוכלוסיה בה למעלה מעשרה אחוזים מתושביה הם פנסיונרים. החשש העיקרי הוא כי ככל שמספר זה יעלה כך יגדל העול הכלכלי על האוכלוסיה הצעירה עד לנקודת שבירה. נקודת מבט אחרת מציינת את השאלה עד כמה יעיל כל אדם לכלכלה של מדינה כלשהיא. כאן הדעות מתחילות להיות חלוקות.

DES PLAINES, IL – JULY 23: Instructor Lee Huber (L) helps 83-year-old Edward Jelen as he works on his laptop computer during an "Introduction to Microsoft Word" computer class at the State of Illinois building July 23, 2003 in Des Plaines, Illinois. The computer class for senior citizens is organized by Illinois' Maine Township Senior Services. (Photo by Tim Boyle/Getty Images)

מקובל לחשוב שככל שאדם מבוגר יותר, כך תועלתו לחברה קטנה יותר. מעניינת גישתה של מזרח ברלין במלחמה הקרה שעודדה פנסיונרים לעקור למערב כדי שלא יהוו עול על המדינה. על פי מאסטס, חוקרת סוציולוגית מהרוורד, הבעיה אינה נעוצה ביעילות הפוחתת של הגיל המבוגר כי אם ביעילות המבוזבזת של היוצאים לפנסיה. היא מציינת את העובדה שאין אף מחקר המצביע כי אדם מבוגר יעיל פחות מעובד צעיר. למעשה מחקרים מוכיחים כי לא קיים קשר ישיר בין השניים.

מאסטס מציגה פירוש אלטרנטיבי לנתונים המצביעים כי ככל שאוכלוסיה מתבגרת כך הכלכלה של המדינה נחלשת. לטענתה ככל שיוצאים יותר אנשים לפנסיה, כך יותר צעירים חסרי ניסיון מחליפים אותם בתפקידים. דווקא חוסר הניסיון של הצעירים הוא הגורם לבעיה.

נקודה נוספת היא כי העובדים היעילים ביותר הם גם העשירים ביותר – ולכן הם מוכנים לפנסיה בצורה טובה יותר. כתוצאה דווקא העובדים המוצלחים פחות נשארים לעבוד עד גיל הבוגר יותר.

הגישה החברתית שמפלה עובדים מבוגרים לטובת צעירים היא הבעיה העיקרית לדברי מאסטס. דווקא מגוון גילאים בעבודה מייצר מרחב אפשרויות, דעות ויצירתיות החסרים בחברות בימינו.

העולם מזדקן – אך אין זה אומר שאנו הולכים לקראת אסון כלכלי, כי אם ניצבים בפני אפשרויות חדשות אשר מוגבלות רק על ידי תפיסות מיושנות של החברה.

לקריאה נוספת

חוק פרקינסון

בימינו זו אמירה מקובלת שהזמן שלוקח לסיים דבר מה זהו בדיוק הזמן שאנו מקצים לדבר זה. ההיסטוריון הימי והסופר סיביל פרקינסון פתח כך את המאמר הידוע שלו למגזין ״כלכליסט״ בשנת 1955, וחוק זה עומד בעינו גם היום.

פרקינסון מביא כדוגמא אישה מבוגרת הכותבת מכתב לאחייניתה. הזמן שלקח לה לכתוב מכתב נמשך כל היום שלה כיוון שזה כל מה שהיה לה לעשות באותו היום. אך פרקינסון לא רצה חלילה ללעוג לנשים מבוגרות, כי אם לבירוקרטיה הבריטית. הוא הבחין כי למרות שחיל הים צמצם עצמו בשני שליש באותם שנים, ההנהלה רק התרחבה. היו פחות אנשים ופחות דברים לנהל אך העבודה הכרוכה בניהול מה שנותר אינה משתנה ביחס ישר.

סיסיל פרקינסון

פרקינסון הצביע בעבודתו על מספר גורמים. הצורך של מנהל להעסיק לפחות שני פקודים תחתיו כדי שלא יהיה אחד המאיים על עבודתו שלו, והעובדה שיותר מנהלים מייצרים יותר בירוקרטיה שיש צורך לנהל אותה.

חברות לרוב מתחילות עם מבנה היררכי שטוח, אומר טורנר – חוקר חברתי מוינה. אולי שני מהנדסים. ככל שהחברה גדלה הם מעסיקים עוזרים המקודמים לתפקידי ניהול ומעסיקים עוזרים משלהם. עם הזמן נוצרות שכבות סינתטיות להחזיק אך ורק את המבנה ההיררכי. הפירמידה פעמים רבות גדלה עד אשר היא אוכלת את כל תקציב החברה. מספר האנשים ממנו מתחיל השינוי במבנה עומד על עשרים אומר טרנר על תצפיותיו. במבנה כזה הבחין פרקינסון שככל שנותנים לעובד יותר זמן למשימה, כך המשימה לוקחת יותר זמן.

לקריאה נוספת

הנשים הקטלניות מברית המועצות

במהלך מלחמת העולם השנייה היו בצבא ברית המועצות יותר נשים לוחמות מבכל מדינה אחרת. כמיליון נשים הצטרפו למאמץ המלחמתי בתפקידים שונים. כמו בצבאות אחרים רבים צוותו להיות אחיות או לשמש בתפקידי עורף, אך רבות היו, בין השאר, מתפעלות מכונות יריה, נהגות טנקים וטייסות מטוסי קרב. כאלפיים חמש מאות היו לצלפיות שהתגלו כבעלות כישורים יוצאי דופן. חמש מאות מתוכן שרדו את המלחמה.

למרות שהצבא רצה בגיוס נשים, רבים לא שמחו על המגמה. משפחות ביקשו שהבנות יישארו בבית, מפקדים זלזלו בהן, לא האמינו ביכולתן. אך תפיסה זו השתנתה לאחר שראו את הנשים האלו בקרב.

בגיוס הנשים הסתפרו בתספורות גבריות ולבשו מדים לגברים, כיוון שלא היו מדים מתאימים. צלפיות לרוב צוותו בזוגות. הן חיפשו מקום מסתור להמתין בו – והיו צולפות ירייה אחת לראש בכל הזדמנות שמישהו עבר.

המפורסמת מכולן היתה ליודמילה פבליצ׳נקו – אחת הצלפיות הקטלניות בהיסטוריה האנושית עם רישום של 309 אנשים אותם הרגה. ילידת אוקראינה, הצטרפה לחוג צליפה בגיל 14. בתחילת המלחמה היתה ליודמילה גרושה עם ילד, סטודנטית לתואר שני בהיסטוריה.

לקריאה נוספת