למה ירוק?

הצבע הירוק מזוהה עם שמירה על איכות הסביבה ועם הטבע בכלל. קשה להביט על לוגו ירוק מבלי לקשר אותו מיד לתנועה כזו או אחרת המציגה עצמה כמיטיבה עם העולם. קשר הדוק זה מתקיים מזה אלפי שנים. מקור המילה "ירוק" באנגלית מגיע משורש המילה "לגדול".

העיניים שלנו כבני אדם יותר רגישות לצבע הירוק מאשר לכל צבע אחר. יכולת ייחודית מבין היונקים אשר אינם מסוגלים להבחין בין אדום לירוק. גילוי ארכיאולוגי מצא חרוזים ירוקים בני 12,000 שנים ממרכז חקלאות אשר מאמינים כי הם מבשרים את שפע האדמה.

מקדש איסלמי מאת ריקי שחם

המצרים הקדמונים קישרו את הצבע הירוק לחקלאות לפני עשרת אלפים שנים. שמו של הצבע הירוק ייצג כמו כן את המילה "שפע" ונכתב בצורה של צמח פפירוס פורה. אוסיריס אשר היה אל החקלאות צויר ופוסל פעמים רבות בצבע ירוק בהיר. אבן הג'ייד הירוקה סימלה בתרבויות רבות מהמזרח הרחוק ועד המאיה בדרום אמריקה את שפע האדמה.

אך תרבויות מעטות קידשו את האדמה כמו האיסלאם. בקוראן, למלעה מאלף שנה לפני כל תנועה ירוקה אשר קיימת כיום, התבקשו המאמינים המוסלמים להיות שומרים זמניים של האקולוגיה במהלך חייהם. הם הונחו לא להפר את האיזון העדין של הבריאה על ידי צריכת יתר או הרס מיותר. במאה ה13 הוגי דעות מוסלמים כתבו מאמרים רבים על חקלאות ססטיינבילית, זיהום הסביבה ושמירת בעלי חיים. הם אף ניסחו צו זכויות בעלי החיים. לכן לא מפתיע שהירוק הוא הצבע החשוב באיסלאם, והצבע האהוב על הנביא מוחמד. "שלושה דברים יכולים להסיר צער – מים, ירוק, ופנים טובות" אמר מוחמד.

בימים לא פשוטים אלה של חוסר ודאות על עתידו של כדור הארץ, ישנה הסכמה בין מרבית המעורבים כי הצבע הירוק המגיח עם האביב בשלל צורות – לוקח תפקיד חשוב בקיום עתידנו כולם.

לקריאה נוספת

האם מגדלי הקירור יכולים להציל אותנו פעם נוספת?

עם ההתחממות הגלובלית המתחזקת בכל שנה, כך גובר הצורך באמצעי קירור של אזורי המחיה.
אך כמו שד המזין את עצמו, כל אותם אמצעי מיזוג צורכים חשמל רב ופולטים גזים לאטמוספירה ורק מגבירים את המצב הקשה בו נמצאת הפלנטה שלנו.

אך מתברר שמאז ימי קדמוני מצרים והאימפריה הפרסית, קיימת דרך מוצלחת בהרבה בכדי לשמור את מגורינו קרים, ללא כל זיהום סביבתי. ייתכן והגיע הזמן שאותו "קולט רוח" ישוב ויבוא לעזרת כולנו.

העיר יאזיד במרכז איראן היתה משך אלפי שנים מרכז חדשנות טכנולוגית. היא המקור למערכת השקיה תת קרקעית מהראשונות שידע העולם, מערכת קירור תת קרקעית, ואפילו רשת העברת חבילות שהקדימה את שירות הדואר בלמעלה מאלפיים שנה.

מגדלי הקירור של איראן מאת ריקי שחם

מבין ההמצאות שנולדו ביאזיד – נמצא גם "קולט הרוח" – מגדלים אלו נראים בכל פינה ברחבי העיר. זו העיר עם הכמות הגדולה ביותר של קולטי רוח בעולם כולו. לרוב הם מרובעים אך קיימים גם בצורות גאומטריות נוספות. בלעדיהם לא ניתן היה להתגורר באזורים אלו של כדור הארץ.

כיוון שמגדלים אלו אינם זקוקים לחשמל או כל אנרגיה אחרת – הם יכולים לעשות מהפכה משמעותית בעולם. כיום מעריכים שכעשרים אחוז מכלל צריכת החשמל העולמית מנותבת למיזוג אוויר.

מבנה המגדל, כמות הפתחים שבו ומיקומו ביחס לבית ולסביבה מכתיבים את יעילותו. הרוח נכנסת מבעד לפתחים ויורדת לחלל תחתון שם נאסף החול וחלקיקי האבק. הלחץ והפרשי הטמפרטורה מזרימים את האוויר מעל מאגרי מים אשר מצננים את האוויר עוד יותר. פתחים מיוחדים מאפשרים לאוויר החם לצאת, לאור נטיתו הפיסיקלית לעלות כלפי מעלה.

מבנים רבים במערב מעתיקים טכנולוגיה עתיקה זו, וניתן לראות מגדלי קירור פאסיבי על גגות קניונים ומרכזים מסחריים ברחבי ארצות הברית, אשר מצליחים לקרר בפער של עד כ-16 מעלות צלסיוס בין הפנים לחוץ ללא כל צריכת אנרגיה.

לקריאה נוספת

האימה מהעגבניה

עד לפני כמאתיים שנה, היתה העגבניה אימתם של רבים מתושבי אירופה. שם החיבה שלה היה "תפוח מורעל". בדיעבד מאמינים שהיא קיבלה את שמה כיוון שעשירי אירופה סעדו בצלחות עופרת. החומציות של העגבניה הוציאה את העופרת אל תוך המזון וגרמה למקרי מוות מרובים. הקשר לצלחת לקח זמן רב עד שנעשה.

את כינוייה ההרסניים משייכים לתקופות קודמות לארועי צלחות העופרת – כמו שמספר אנדרו סמית בספרו "העגבניה באמריקה". על פי אנדרו היא תוייגה כירק ממית המכיל רעלנים רבים.

עגבניות כרעל מאת ריקי שחם

האזכור הראשון של העגבניה בספרות אירופאית משייך אותה למשפחת ה"דודאים" – פרי המוזכר פעמיים בתנ"ך כמעורר תשוקה ופיתוי. הקשר בין תשוקה לרעל לא הצריך הרבה מאמץ.

העגבניה נקראה טומטי על ידי האזטק מיבשת אמריקה אשר אכלו אותה לפני 1500 שנה לפחות. הספרדים הביאו אותה לאירופה סביב 1500 לספירה, אך במשך 300 שנה היא גודלה רק לצורך נוי. העגבניה זכתה בפופולריות רק סביב 1880 עם הפיכת הפיצה האיטלקית למקובלת.

לקריאה נוספת

בינה מלאכותית לבעיות אתיקה

מדענים כתבו תוכנה מבוססת על בינה מלאכותית שמטרתה לספק תשובות על דילמות אתיות יומיומיות, אך התוצאה יצאה גזענית בצורה מדאיגה.

בכל יום כל אחד מאיתנו מוצא עצמו מול מספר רב של דילמות אתיות. חברת "שאל את דלפי" רוצה להסיר מעלינו את העול והאחריות במתן תשובות לשאלות אלו, מדוע לא לתת לאלגוריתם לתת מענה במקום? הפרויקט הושק לפני מספר ימים ומאז צבר תאוצה ברשתות חברתיות רבות, מהסיבות הלא נכונות.

כאשר נשאלת התוכנה בנוגע ל "אדם לבן הניגש אלי בלילה" השיבה "זה בסדר" אך כאשר נשאלה לגבי אדם שחור, ענתה "זה מדאיג". לשאלה האם יותר מוסרי להיות אדם לבן מאישה שחורה, השיבה התוכנה ב"כן" מוחץ, כמו לשאלה האם יותר מוסרי להיות סטרייט לעומת הומוסקסואל.

ריקי שחם אתיקה ומחשבים

נמצא שלא מסובך להשיג את התשובה בה השואל מעוניין, לדוגמא הוספה של "אם זה גורם לי אושר" בסוף שאלה לרוב תטה את התשובה לטובתך. הבעיות האלו מוכרות עם נסיונות קודמים של שאלות אתיות בנושא בינה מלאכותית, כמו במקרה של סירי מבית היוצר של אפל. הבעיה נובעת לרוב ממקורות המידע עליהם פותחה התוכנה מלכתחילה.

כותבי התוכנה מעידים שאין הכוונה להחליף שיקול אתי אלא להציג את מצב הטכנולוגיה היום. אך רבים אחרים מודאגים מהתפתחויות בכיוון זה. אולי הדבר המדאיג ביותר בפיתוחים מסוג זה הוא הראי החברתי שהם משקפים עלינו כחברה. בסופו של דבר האתיקה שלמדה התוכנה, נלמדה מבני אדם.

ואולי שאלה אחת שיש לשאול את דלפי, היא האם זה אתי לכתוב כזו תוכנה.

לקריאה נוספת

הגננים של היער

תוכי המקאו בעל מוטת כנפיים של מטר הוא התוכי המעופף הגדול בעולם. מקורו כה חזק עד שהוא מסוגל לפצח את הקליפות החזקות ביותר. אך למרות המאמץ הרב שהתוכים האלה משקיעים בפיצוח אגוזים שונים, אין הם אוכלים את כל הזרעים, אלא מפזרים אותם שלמים ביער. מדענים רבים הרימו גבה על התנהגות "מוזרה" זו. בזבוז אוכל אינו תופעה מוכרת בטבע.

תוכי המקאו עם נוצותיו הכחולות והכתמים הצהובים סביב עיניו הוא יצור יפהפה. כה יפה עד שבני האדם כמעט הביאו להכחדתו בסוף המאה העשרים. תוכים אלה חיים בזוגיות במשך כל חייהם ונמצאים בקשר הדוק אחד עם השניה. הם כה גדולים עד שהם זקוקים לעצים ותיקים ביותר בשביל שיוכלו לקנן בהם, עצים שנדיר יותר ויותר למצוא.

מחקר חדש הראה כי תוכי זה מפזר את הזרעים של למעלה מ-18 זנים שונים של עצים בבוליביה ובברזיל. התוכים למעשה עובדים בשביל היער – הם נצפו עפים קילומטרים רק בשביל לפזר אלפים של זרעים על קרקעית היער. המחקר חד משמעי – תוכים אלה עובדים בשליחות הזרעים בכדי לדאוג לבריאות היער בו הם חיים.

את הזרעים הקטנים הם מעבירים במקורם, בעוד את הזרעים הגדולים יותר הם נושאים באמצעות רגליהם. זרעים מסויימים הם אוספים מעצים ומפזרים לצד עצים אחרים, וזרעים אחרים הם אוספים מקרקעית היער ומעבירים למקומות מרוחקים. למעשה, העצים תלויים בתוכים בשביל לערבב את הזרעים בין קבוצות עצים מבודדות ובין נהרות שונים.

לקריאה נוספת

מדוע מתו ציפורים כה רבות סביב מרכז הסחר העולמי בניו-יורק בוקר אחד?

מתנדבת אחת ספרה 261 ציפורים נודדות שמצאו את מותם סביב מתחם גורדי השחקים האדירים במנהטן.

בכל בוקר מליסה בראייר יוצאת השכם מביתה ומסתובבת ברחובות של דרום מנהטן בחיפוש אחר ציפורים מתות. במשך שלוש עונות נדידה היא מתנדבת בתפקיד הקשה ביותר שיש לצפר לעשותו. לכל מתנדב מוקצה בלוק בניינים אותו הוא מקיף בכל בוקר בין שש לשמונה בחיפוש אחר נפגעי הלילה.

יום שלישי לפני שבועות ספורים היה קשה במיוחד. לאורך המדרכה נמצאו מאות גופות של ציפורים נודדות בשלל צבעים, שעשו את דרכן דרומה עם הסתיו, בטרם מצאו את מותם. בכל יום מוצאת בראייר כעשרים או שלושים ציפורים – זו הפעם הראשונה שנתקלה בכמות כה רבה.

ציפרים נודדות בניו-יורק

על פי ההערכות מאות אלפי ציפורים נודדות מוצאות את מותן בהנגשות עם גורדי השחקים של ניו יורק בכל עונה. נתון זה מדאיג ביותר בהתחשב שעונה נמשכת כשישה שבועות בלבד. ומספר זה רק הולך וגדל.

ציפורים אינן יודעות לזהות השתפקות ולכן זכוכית אינה נתפסת במערכת הראיה שלהן כמכשול. בנוסף האורות החזקים משבשים את מערכת הניווט שלהן. בעונת הנדידה של הסתיו, ציפורים רבות עושות את המסע בפעם הראשונה, ואינן מנוסות כמו אלו שכבר חוזרות באביב.

ישנן זכוכיות מיוחדות אשר מסוגלות בקלות למנוע בעיות אלו. על ידי ציפוי דק של הזכוכית, הציפורים מסוגלות לזהות את החלונות ולהמנע מהם. חוק חדש מחייב בנייה חדשה בניו יורק בחלונות אלו, אך לגבי כל הבניינים הניצבים כבר בעיר לא מתחדש דבר.

בראייר יצרה בקריאה קורעת לב לכל העובדים במשרדים בגורדי השחקים:
"אנא כבו את האור כשאתם עוזבים את המשרד, וסגרו את הוילון!!!"
גם חלון אחד או שניים סגורים בגורד שחקים ענק יכול להציל עשרות חיים.

לקריאה נוספת

מי חי הכי הרבה שנים?

מחזור החיים של בני האדם יכול להחשב קצר ביחס לחיות אחרות איתן אנו חולקים את הכוכב הכחול. הממוצע העולמי בשביל הן-אנוש עומד על 72 שנה על פי ארגון הבריאות העולמי. משך חיים הדומה לפיל האסייתי, שהאויב היחידי המאיים על חייו הוא כמובן האדם.

לטאה מזן טואטרה המזכירה מעט איגואנה מסוגלת לחיות למעלה ממאה שנה, בעוד שכריש החי במימי הקוטב נצפה בגיל של 392 שנים ויותר. את גילו הצליחו להגדיר על פי קריאת פחם של רישתית העין.

מדוזה על מותית מאת ריקי שחם

דג הקוי השוחה בבריכות נוי רבות מגיע למשך חיים העולה על מאתיים שנה, המבוגר ביותר הידוע עד היום נפטר בשיבה טובה בגיל 226 לפני מספר עשרות שנים ביפן. הוא חולק את זמן חיים זה עם מספר חיות אחרות, בהן כוכב הים, צב הגלפגוס, לוויתן ראש-קשת ותולעת ים בשם למבליברכיה.

זהו יצור מרשים ביכולתו הרבה מעבר לכל אלו הוא הסופג האנטרקטי. בכל שנה הוא גדל בחמישית המילימטר וחי בעומק של כמאתיים מטר. גילו הממוצע נע בין חמשת אלפים לחמש עשרה אלף שנה.

אבל אולי היצור המרשים ביותר ברשימה זו היא המדוזה טוריטופסיס דהורניי. ללא מח וללא לב, היא היצור היחיד על פני כדור הארץ המוגדר אל-מותי. על פי כל המחקרים מדוזה זו לעולם אינה מתה. כאשר היא מגיעה לגיל מסויים היא משנה את המטבוליזם ומתחילה להיות יותר ויותר צעירה. כאשר היא חוזרת למצב של ילדות, שוב היא מתהפכת ומתחילה להתבגר מחדש. עד היום לא נמצאה על עדות למגבלה על מספר המחזורים האלו שהיא מסוגלת לבצע.

לקריאה נוספת

מגורים כזכות בסיסית

למעלה מחצי מיליון חסרי בית חיים בארצות הברית, ויותר ויותר אנשים מתווספים לרשימה איומה זו. בפינלנד יש פחות מ500 חסרי בית, מספר זעום מהאוכלוסיה – גם אם מתייחסים למחוסרי דיור בהגדרה הרחבה ביותר. בבירה הלסינקי אין ולו אדם אחד הישן ברחוב. בעשור האחרון מספר חסרי הבית במדינה ירד בלמעלה בארבעים אחוזים.

הגישה הפינית היא כי מגורים צריכים לבוא קודם. על פי התכנית שהושקה בשנת 2007 – אדם חסר בית מקבל מגורים מהמדינה ללא צורך בהוכחת מצב נפשי, הכנסה, או כל דבר אחר הנחוץ במדינות אחרות. לאחר המגורים מציעים תמיכה סוציאלית אך לא מחייבים אותה, והדייר מתחיל להשתתף במימון המגורים על פי יכולתו.

הגישה המקובלת בארצות הברית מעניקה תמיכה של מגורים לאחר שהאדם הוכיח שינוי כלשהיא בדרך חייו – דבר שקשה ביותר להשיג כל עוד הוא חסר בית ומתמודד עם מצוקת חיים יומיומית.

את הניסוי הראשון בגישה ״מגורים לפני הכל״ ביצעו בניו יורק בשנת 2003 עם הצלחה מסחררת. הניסוי הועתק למספר בירות באירופה – ופינלנד היתה לבסוף זו שאימצה את הגישה באופן רשמי. על פי הנתונים, גישה של מגורים קודם עולה למדינה הרבה פחות כסף מכל הגישות הקיימות היום. המחיר שארצות הברית מוציאה על כל חסרי הבית יקר משמעותית מאשר לספק לכל אחת ואחד מהם מגורים קבועים על פי גישה זו.

מדוע אם כן לא מיישמים שיטה זו בכל העולם? הסיבה היא בגישה למגורים כמוצר נוחות שיש לסחור בו לצורך רווח, ולא כדבר בסיסי שכל אדם זכאי לו מעצם היותו אדם. לכן יזמים משקיעים את כספם בבניית בתים לעשירים אשר פעמים רבות עומדים ריקים ולא לחסרי הכסף שהרווח הפוטנציאלי מהם מוגבל ביותר.

בנוסף הפחד של אדם להיות חסר בית ממריץ רבים לעבוד שעות נוספות במספר עבודות שאינן מסיבות כל סיפוק. יש אינטרס של הכלכלה הקפיטליסטית לשמר את האיום על סוגיית המגורים לרחף תמיד מעל ראשי האזרחים ובפרט מעוטי היכולת.

לקריאה נוספת

נשים רבות נהרגות בתאונות דרכים בגלל עיצוב לקוי

גברים גורמים למספר רב יותר של תאונות דרכים, אך נשים נפגעות יותר. הסיבה ברורה לכל מי שבתחום בטיחות כלי רכב – לחברות המייצרות מכוניות אין מניע חזק מספיק בכדי להשקיע בעיצוב כלי הרכב לטובת המין הנשי.

בתאונות דרכים רבות בהם מעורבים גברים ונשים, הגברים יוצאים פעמים רבות ללא כל פגיעה חמורה בעוד הנשים נפגעות קשה ורבות מתות כתוצאה מהפגיעה. הסטטיסטיקה הזו ידועה לממשלות וליצרניות הרכב מזה עשורים רבים.

כל כלי רכב המקבל אישור מטעם הרשות הלאומית לביטחון תעבורה – הרשות האמריקאית הראשית המבצעת ביקורת על כלי רכב – עובר ארבעה מבחנים שונים. המבחנים מגדירים את הסטנדרטים שכלי רכב חייבים לעמוד בהם בשביל להיחשב תקינים. על פי התקן מבחנים אלה מתבצעים עם נהג זכר – ללא כל דרישה לבצע בדיקה עם נהגת.

בדיקות בהן אישה ישובה לצד הנהג נעשות בעזרת בובת גבר מוקטנת אשר אינן מדמות את השינויים הפיזיולוגיים החיצוניים והפנימיים בין המינים. צפיפות העצם, מבנה השרירים, פיזיולוגיית האגן והחזה, ועוד. לדוגמא צוואר של אישה מורכב ממסת שריר פחותה בהרבה – כך שנשים בעלות 22 אחוז יותר להפגע מפגיעות ראש. התקן הנוכחי מיועד למנוע מראש הנהג להחבט בלוח השעונים במקרה של פגיעה ומצליח בלמעלה מ-70 אחוזים במשימה חשובה זו.
אך אותן חגורות בטיחות וכריות אוויר לא רק שאינן מגינות על נשים אלא פעמים רבות אך מסבות נזק. נשים רבות מסתובבות עם צלקות מחגורת בטיחות שחשבו שתציל את חייהן ולבסוף כמעט הרגה אותן.

בשנת 1980 חברות הרכב ידעו כל זאת והתחילו בפיתוח של בובה המדמה פגיעה בתאונות דרכים ממין נקבה. בשנת 1981 קוצץ התקציב ומאז לא נעשתה התקדמות בתחום. הבעיה אינה נמצאת רק מאחורי כסא הנהג. נשים לרוב נוהגות בכלי רכב קטנים מאשר אלה של גברים ועל כן במקרה תאונה תפגענה יותר. נשים הן גם הולכות רגל יותר מאשר גברים וגם במקרה זה סיכויי הפגיעה שלהן חמורים בהרבה.

המצב חמור יותר בארצות הברית מאשר בכל מדינה יצרנית רכב אחרת בעולם, ובימים אלה יש ניסיון מוגבר ליצור שינוי בתקנות האמריקאיות – אם השינוי לא יבוא לטובת הבטיחות אז אולי בשל האינטרס הכלכלי – יצוא הרכבים אל מעבר לים.

לקריאה נוספת

לשיר עם לוויתנים

מספר רב של מחקרים עוקב אחר מגוון רחב של צלילים המשמיעים יונקים אדירי מימדים אלה באוקיינוסים, וחושפים קשרים מפתיעים בין התנהגות בני האדם ובין הלוייתנים.

בסרטון אחד ניתן לראות חוקר גוחן מעבר למעקה הסירה ומנגן את אותם שלושה צלילים שוב ושוב במפוחית – וסנטימטרים ספורים ממנו לוויתן בלוגה מדבר בחזרה אליו, כמו בסרט של דיסני לשחרר את ווילי.

בשנים האחרונות צוותים רבים של מהנדסי צליל, מומחים לבינה מלאכותית וביולוגים ימיים מנסים להקשיב בחזרה לשירת הלוויתנים. מטרתם לנסות ולהבין ולו במעט את שפתם של חיות אלו, ולגלות האם השפה שלה יותר מורכבת ממה שאנו מסוגלים לתפוס.

על פי צוות דרווין מאוניסיטת נורמברג יש צורך בשעות רבות של הקלטות רק בשביל להתחיל לזהות דפוסים בשירת הלוויתנים, והרבה יותר מזה בשביל לקוות ולמצוא משמעות בצלילים. על פי הערכתם יעברו שנים רבות לפני שיגיעו לשלב זה אך זו התחלה חשובה. ההקלטה עצמה אינה דבר פשוט כלל. ראשית יש למצוא להקה באוקיינוסים אדירי המימדים, להכניס מכשירים טכנולוגים מתקדמים המסוגלים להקליט מתחת למים, ולהתמודד עם הבעיה שרוב זמנם יונקים אלה שומרים על השקט ואינם משמיעים צלילים כלל. הפיתרון של צוות דרווין – ליזום שיחה. צוללנים רבים מגיעים אל קרבת הלוויתנים ויוזמים שיחה בשביל להקליט את תגובתם – כאשר הם מגיעים הם מפטפטים ללא הפסקה, אומרים החוקרים.

במקרה אחד לוויתן תינוק ״סחב״ ציוד הקלטה יקר ערך אל המעמקים וסירב לשחרר אותו. עד אשר הגיעה אימו ונעמדה מולו בהשמיעה צלילים חזקים וברורים. התינוק החזיר את הציוד והאם ובנה לא דיברו משך מספר דקות.

בניגוד לשיח בין בני אדם, החוקרים זיהו עד כה שלוויתנים אינם זקוקים לדבר בתורות ושיחות רבות מתקיימות במקביל, אולי בדומה יותר לזימרה.
החוקרים סוברים כי מטרתם של צלילים רבים המופקים על-ידי הלוויתנים, היא ליצור טכנולוגיה דמויית ראדאר בכדי לראות את פני הקרקע ולאו דווקא בשביל השיחה עצמה.
ואולי מדובר בשפה באמת שונה לחלוטין ממה שאנו מסוגלים לתפוס, בדומה לאדם עיוור שאינו יודע מה פירוש המילה לראות.

לקריאה נוספת.