איך באמת נראה אטום?

שרטוטים של אטום תמיד היוו תסכול מסויים למדענים. כולנו מכירים את הציור הקריקטורי המוכר שמציג אותם בצורה ידידותית, אך הם כה כלליים שהן מעבירים רק את הרעיון הכללי שלכל אטום יש גרעין ומספר אלקטרונים הסובבים אותו.

ניסיון מעט מתקדם יותר מנסה להכניס מעט רנדומליות הנותנת תחושה של משהו פחות מוגדר ויותר בעל אופי קוונטי. שלב נוסף מציג אותם כמו ענני הסתברות קוונטית בשלל צבעי הקשת – דימוי בעל השראה יותר טכנית אך אינם עוזרים להבין יותר טוב מה מתרחש מתחת לפני החומר. שרטוט זה רק מעלה יותר שאלות, מדוע חלקם נראים כמו בלונים וחלקם כמו טבעות? היכן נמצאים האלקטרונים? מדוע הם צבועים בצבעים רבים כל-כך?

שרטוט של אטום מאת ריקי שחם

הציור המוכר של מערכת השמש הוא דוגמא טובה, איור שגם אם אינו מעביר בצורה מובנת את היחס, המבנה מובן. ברור לכולם שהשמש במרכז, שהכוכבים סובבים אותה על משטח אחיד, שהקרובים ביותר מסתובבים מהר יותר, וכו..

הרצון להבין איפה נמצא הגרעין, היכן האטום, מה המהירות שלו – אלו שאלות שקשה ביותר להמחיש כיוון שהם נבנים על תפיסה חומרית תלת מימדית שאינה מתקיימת במימד הקוונטי של החלקיקים.

ריקי שחם שרטוט קוונטי של אטומים

התפיסה של חלקיק גל ניתנת להמחשה פשוטה אם נדמיין את הגל כמים עליהם החלקיק נישא – כמו גרגר אבק שמובל לפי כיוון זרימת המים. בסרטון המצורף ניתן לראות הדמיה תלת מימדית בתנועה הבאה להמחיש בצורה יפהפיה בדיוק רעיון זה. ניתן לראות דפוסים חוזרים במסלול האלקטרונים המקיפים את הגרעיון. יש לזכור שהנקודות באנימציה אינן מייצגות אלקטרונים אלא את שלל המקומות ההיסתברותיים שם יכולים להימצא אלקטרונים בכל רגע נתון. דחיסות גבוהה של נקודות מייצת הסתברות גבוהה ששם אכן נמצא אלקטרון.

מקבצים גדולים יותר מייצגים אנרגיה רבה יותר – כי אלקטרון בעל אנרגיה רבה הוא בעל סבירות גבוהה להיות רחוק יותר מהגרעין. התנועה של הנקודות מייצגת את זרימת הגל.

להסתכל לי בעיניים

ריקי שחם פורטרט עצמי בגיל 18

באחד הערבים האחרונים נתקלתי בסרטון קצר ברשת שמשך את תשומת ליבי. מדובר היה בשיתוף פעולה יוצא דופן בעולם הטבע בין קופי בבון ואריות. באחד מבורות המים הבודדים הקיימים בערבות אפריקה בסוף ימי הקיץ היבשים והארוכים, מתאספים שלל חיות הפרא בשביל ללגום מעט מים ממקור החיים הנדיר הזה.

בהמתנה לארוחה, להקת לביאות עם גוריהן ממתינות בהחבא על מנת לצוד את ארוחת הצהריים. הפלא המפוקפק המתרחש באתר נדיר זה קשור ללהקת בבונים שמצאה מקור מים זה לביתם. הבבונים ידועים כמנה מועדפת על האריות – ובכל פעם שהם מבחינים באריה ממרחקים – הם פוצחים בשאגות אזהרה קולניות ומטפסים בזריזות על העצים. כל חיות הפרא למדו כי יכולים הם להסתמך על קריאות הבבונים בכדי לדעת אם נמצא אריה רעב בסביבה.

אך בבור מים זה יושבים הקופים בשלווה לצד המים ומשחקים זה בשערו של זו. כאשר רואה אנטילופה צמאה את השלווה היא מתקרבת בבטחה ללגום מעט מים – כשלפתע מגיחה לביאה מאחוריה ומכניעה אותה ברגע ארצה. הקופים אינם מנידים עפעף. נהפוך הוא, פעמים רבות הם אף צועדים אחרי האריות כאילו מראים את הדרך לציד.

אם יום אחד יטרוף אריה רעב בבון, אז ככל הנראה יסתיימו ארוחות החינם שהקופים מספקים בכך שהם מוליכים שולל את שאר החיות אל לוע האריה. ואם יום אחד בבון מפוחד יקרא בחשש מאריה קרב – אז יישאר האריה רעב כי יברחו שאר החיות – ולאריה לא תהיה ברירה אלא לסעוד על קוף שנשאר לבדו.

וכל עוד הסכם זה נשאר, יכולים שני השבטים להנות ממים טריים בכל ימי השנה, וסעודה קלה בשעת הצורך. הסיפור הזה שמשלב בתוכו מצד אחד איפוק, ומצד שני תעתוע קר רוח למען הישרדות החיים שלך, עורר בי מחשבות על תמימות שהיתה בצעירותי ואיננה עוד. הוצאתי את התמונה הזו שלי כאשר מלאו לי 16 שנה, וחשבתי איך אני מספרת סיפור זה לעצמי.

בברכת שבוע טוב לכולם.
ריקי שחם.

הצצה בטלפון מדבקת כמו פיהוק

מחקר חדש רומז על תהליך פסיכולוגי זהה בין התופעה הגורמת לפיהוק להיות מדבק ובין הבדיקה של הטלפון בקרב קבוצת אנשים.

החוקרים הציצו בטלפון או סתם שיחקו איתו ללא להביט בו ישירות – ואז הרימו מבטם וספרו במשך שלושים שניות כמה אנשים הסתכלו במכשיר הנייד בעקבות זאת. על פי הממצאים כמחצית מהאנשים מביטים בנייד לאחר שהאדם הראשון עושה זאת.

נערות צעירות משתמשות בטלפון הנייד ריקי שחם

תופעת הזיקית גורמת לנו להעתיק את הסביבה שלנו, זוהי דרך שלנו להשתלב, זהו תהליך אוטומטי לא רצוני – אומרת אליזבת פאלאגי, חוקרת חברתית באוניברסיטת פיזה.

הניסוי נעשה במספר מקומות שונים – חדרי המתנה, בעבודה, מסעדה, בבית. הגיל, המין או הגזע של האדם לא השפיעו בכל צורה על הנטייה שלהם להידבק ולבדוק את מכשירם בעקבות הגירוי. אנשים נדבקים מאחרים בשימוש בטלפון מבלי שהם כלל שמים לב לכך.

לקריאה נוספת

מיתוס האדם הלבן והפיסול הקלאסי

זו עובדה מודחקת בתולדות האומנות שפסלי השיש הלבנים המיתיים שכולנו גדלנו עליהם מתקופת יוון ורומא היו למעשה צבועים בשלל צבעים. תפיסות על גזע ואסטתיקה דאגו למחוק פרט זה מההיסטוריה. זה שקר שכולנו מעריצים.

במשך עשרות שנים אוצרים במוזיאונים גירדו וניקו את שאריות הצבע שכיסו את פסלי השיש שהתגלו בחפירות ארכיאולוגיות. בשנות השמונים וינצז ברינקמן פיתח מנורה מיוחדת בתקווה לגלות פרטים על כלי הגילוף איתם השתמשו היוונים העתיקים בשביל פיסול בשיש. מה שנחשף בפניו היה שאריות צבע בכל פינה של כל פסל. האובססיה לחשוף פרטים אלה הובילה אותו מאז.

ברינקמן במהרה מצא שאין צורך בתאורה ייחודית – מבט מקרוב על כל פסל במוזיאון חשף כתמי צבע שניתן לראות בקלות ללא כל מכשור. כל-כך הורגלנו לדעת שפסלים אלה לבנים, שאנו פשוט לא רואים את הצבע שמתחת לאף. אנו שבויים בעוורון קולקטיבי. יש לנו נטייה לשייך לבן ליופי, לבעל טעם, לרעיונות קלאסיים – ואת הצבע לזר, חושני ובוטה.

בשנת 2003 הקים ברינקמן ביחד עם אישתו תערוכה של העתקים של הפסלים הקלאסיים בפסלי גבס צבועים על פי המקור – ככל שהצליח לשחזר אותו. התערוכה התקבלה בתדהמה. הגיע הזמן שנבין שהפיסול הקלאסי לא היה לבן – וגם האנשים של התקופה לא היו כולם לבנים. אך היסטוריונים המבקשים לבטא קול זה נתקלים לרוב באיומי אלימות מגזענות המנסה לשמר את השושלת של האדם הלבן מהתרבות היוונית העתיקה.

הגזענות לא פסחה על התרבות הקלאסית כמובן. אך התפיסה כי האדם הלבן היה השליט ובעלי צבע עור אחר היו עבדים מושרשת בטעות. העבדים היו עמים שנכבשו על ידי האימפריה הרומית, ביניהם גם גרמנים וגאליים. גברים בעלי עור כהה נחשבו לבעלי עליונות פיסית ומוסרית.

״ההבנה שהפסלים הקלאסיים האלה היו עשירים בצבע ולא דומים כלל לדימויים שחרוטים בראשנו, חשובה לא רק בכדי שנבין את ההיסטוריה טוב יותר, אלא כדי שנתפוס שלא כל מה שברור ומובן כל כך הוא אכן כל כך ברור ומובן״ אומר ברינקמן בחיוך.

לקריאה נוספת

האנשים שרוצים להישאר עם המסכה לאחר המגיפה

פרנצסקה קיבלה חיסון לקורונה לפני שלושה שבועות, אך אין לה כל כוונה להפסיק ללכת עם המסכה. ״זו היתה הקלה גדולה לקבל שכבת הגנה מהסביבה, להיות אנונימית״ היא מעידה. פרנצקה אינה לבדה. אנשים רבים, ובעיקר נשים, אינן ממהרות להסיר את ההגנה מהפנים.

לא מדובר בדיון הרפואי הסוער אם המסיכה אכן עוזרת או נחוצה. מדובר בנשים המעדיפות ללבוש מסכה בציבור. מדובר בכך שיש דברים רבים המסוגלים לפגוע בהן מחוץ לבית פרט לוירוס – והמסכה עוזרת. בעיקר תשומת לב אגרסיבית מגברים, או תשומת לב בכלל לצורך העניין.

בקה מרשלה עובדת בחנות ספרים ליד שיקגו. יש הסכמה גורפת בין כל העובדות המעדיפות כי הלקוחות לא יראו את הפנים שלהן. פעמים רבות כאשר לקוח גס או גזען נאסר עליה כנותנת שירות להגיב או להפסיק לחייך. עם המסכה אין לה בעיה כזו.

איימי מתגוררת בלוס אנגלס, מעידה שהמסכה מעניקה לה חופש רגשי. ״אין לי את המתח הזה לחייך כל הזמן כדי שיחשבו שאני בסדר וחברותית, זה כמו להסיר מעלי את המבט הגברי – להחזיר את הכח לידיים שלי״.

אליזבת היא בחורה, נמוכה, שמנה, עם עור פנים שמן. מאז שהיא מכירה עצמה היא מתמודדת עם מבטים שופטים ומזלזלים בציבור. מאז שהיא לובשת מסכה היא מצליחה לצאת מביתה ללא צורך בכדורים שהיתה לוקחת באופן קבוע בכדי להתמודד עם החברה.

מדינות רבות בעולם המערבי הוציאו את החיג׳אב המוסלמי מחוץ לחוק. נשים מוסלמיות רבות חיות בהקלה שהן יכולות להסתיר את פניהן שוב בציבור לפי דרכן ואמונתן ללא חשש של מעבר על החוק.

ריקי שחם שתי נערות צעירות עם מסכה

אסייאתים רבים היו הראשונים לאמץ את המסכה בציבור כדי להדוף קריאות גזעניות אליהן היו רגילים. אנשים עם הגדרות זהות לא סטנדרטיות הצליחו להסתתר מאחורי המסכה ולהדוף קריאות גזעניות ואלימות רבות.

רובם מקווים להישאר עם המסכה הרבה לאחר סיום המגפה. זו תחושה נחמדה להשתלב בציבור, פשוט נמאס להיות תחת מבט נוקב – אומרים כולם.

לקריאה נוספת

להחליף מיזוג אוויר ב…צבע לבן?

חוקרים באוניברסיטת פרדו הצליחו לייצר צבע לבן המחזיר 98.1 אחוז מקרינת השמש. מספיק לצבוע משטח בצבע כזה בשביל לשמור עליו קריר יותר מסביבתו ביותר משבע מעלות צלסיוס. הצבע יהיה זמין למכירה כבר בשנה או שנתיים הקרובות ויכול להיות גורם משמעותי במלחמה כנגד ההתחממות הגלובלית.

הצבע הלבן סופג פחות משני אחוזים מקרינת השמש בעוד שצבעי מדף אחרים סופגים עשר עד עשרים אחוזים מהקרינה. בצבעים הקיימים היום בשוק מתחממים כאשר השמש מאירה עליהם ישירות. צבע חדש זה למעשה מרחיק חום אינפרה-אדום מהמשטח ובעל מקבילה של 113 וואט קירור למטר מרובע. גג בית בשטח צנוע של 90 מטר רבוע הצבוע לחלוטין בצבע זהה, בעל יכולת קירור המקבילה ל10 קילווואט – יותר חזק מרוב המזגנים הקיימים היום בשוק.

ריקי שחם מציגה צבע לבן שיחליף את מיזוג האוויר.jpg

למעשה הצבע מתקרר מתחת לקרני השמש, והטמפרטורה נמוכה מזו הקיימת בחוץ – זוהי תוצאה מרעישה להשיג ללא כח אקטיבי חיצוני. המחקר ארך שבע שנים והחומר הסופי מורכב בעיקר מבאריום סולפאט, בתערובת מולקולרית בגדלים מגוונים.

מכשירי מיזוג אוויר מקררים את הבית על ידי הוצאת החום החוצה – ובכך מחממים את העיר כולה. הצבע הלבן החדש אינו משחרר את החום בתוך העיר אלא למעשה שולח את הקרניים בחזרה אל החלל ומחוץ לאטמוספירה ובכך פותר בעיה ולא רק מעביר אותה למקום אחר. הצבע עצמו אינו יקר לייצור – מרכיב חשוב בהפיכתו לפיתרון בר מימוש.

לקריאה נוספת

איך המח שומר על זכרונותינו?

מחקר חדש טוען כי המוח מסובב את הזכרונות על צידן בכדי להגן עליהם מפני החושים.

במהלך כל רגע מחיינו עלינו לשחק יחדיו עם תפיסות של ההווה, העבר והעתיד. עלינו לקלוט דרך החושים את העולם שבחוץ יחד עם שמירה על זיכרונות, קצרי טווח ככל שיהיו של חוויות שחווינו לפני רגע זה. היכולת שלנו להתמודד עם המציאות תלויה בכישרון המשחק בין החושים ובין הזיכרונות.

כדי להצליח במשחק זה על מוחנו לעבד במקביל שני ערוצי מידע המגיעים ממקומות שונים לחלוטין אך עם תוכן שבעיקרו זהה – מבלי שהאחד ימחוק או יערבל את השני. מאמר חדש במגזין נייטור נוירוסיינס טוען לפריצת דרך במחקר זה. על פי שני חוקרים – מוחנו מסובב על הצד את המידע המגיע מהחושים בטרם הוא מעבד אותו לזיכרון, ובכך הקידוד שלו שונה.

במחקר שנעשה על עכברים ועקב אחר הקשרים של הנוירונים במהלך הקשבה לקטעי נגינה בסיסיים – יצרו החוקרים מפה של פעילות חשמלית בעזרת אלגוריתמים של בינה מלאכותית. הזיכרונות מופו בראש במבנה אורתוגונלי ביחס למידע מהחושים.

זו אינה הפעם הראשונה שזיהו חוקרים פטנט זה במחקר נוירולוגי. בניסוי לפני מספר שנים זיהו כי בדיוק באותו שיטה מבדיל המוח של קוף בין תכנון לקום על רגליו לבין הוראה לשרירים לקום. שני מסרים נוירולוגים זהים אך אסור שאחד יתבלבל עם השני.

שיטה זו קצת נעלמה מעולמנו אנו, אך בעבר היתה מקובלת במשלוח מכתבים מעבר לים. בכדי לחסוך את עלות הדפים, היו כותבים על אותו הדף לאורך ולרוחב – פעולה שלמוח אין בעיה להפריד כאשר הוא ניגש לקרוא מידע זה או אחר.

כאשר ניגשו החוקרים להבין כיצד מצליח המוח לסובב זיכרונות, מצאו כי למעשה ישנם שני סוגים של נוירונים – יציבים וכאלה המסובבים. המשמעות של מסקנה זו יכולה לפתוח פתח לערוצי מידע שהיו ללא מענה עד עכשיו, כמו כיצד המוח מתמודד עם משימות מקבילות, כיצד הוא מבצע משימה בעודו חושב על אחרת ועוד.

לקריאה נוספת

אין כמו בבית

מחקר אנתרופולוגי חדש מצא כי אנשים ברחבי העולם מרגישים את אותן התחושות לגבי ביתם כמו שהם מרגישים לטלפון הנייד שלהם.

בני אדם הפכו לחלזונות הנושאים את ביתם בתוך הכיס, עם נטייה להתעלם מחברים ומשפחה הנמצאים סביבם. קבוצת אנתרופולוגים ערכה מחקר במשך יותר משנה בתשע ארצות שונות סביב העולם – מקמרון ועד אירלנד. המכשיר הנייד אינו מכשיר בו אנו משתמשים, אלא המקום בו אנו חיים, אומר ראש המחקר פרופסור דניאל מילר. בכל רגע במערכת יכסים בין-אישית – בארוחה, בפגישה או בשיחה – האדם שמולנו יכול להיעלם ברגע, כשלמעשה הוא פשוט הלך לביתו.

ריקי שחם הטלפון הוא הבית

תופעה זו קיבלה את השם המקצועי ״המוות של הקירבה״, גם כאשר אנו פיסית קרובים אנו למעשה לבד חברתית, רגשית ומקצועית. החוקרים מצביעים על אפליקציות כמו ווטסאפ במוגדרות כ״לב של הטלפון״ כסיבה העיקרית לתהליך זה. לרבים בעולם אפליקציה אחת מסמלמת את המכשיר כולו – ווטסאפ במערב, ווי-צ׳אט בסין, ליין ביפן.

בניגוד למחקרים קודמים, התמקדו החוקרים הפעם בקבוצת גיל המגדירה עצמה כ״לא צעירים ולא זקנים״ – בכדי להנמע מהשפעות המיוחסות לרוב ל״דור הצעיר״ המנסה טכנולוגיות חדשות בקלות רבה יותר.

הטלפון הנייד הפך ל״מקום״ שם אנו שוכנים מירב שעות היום. למעשה אנו תמיד ״בבית״ כאשר הטלפון לכל היותר במרחק הושטת יד מאיתנו. תופעה זו משנה רת הגדרת הבית מקצה לקצה. התפיסה של בית כמקום מכסה אינה קבילה יותר כאשר הבוס יכול ליצור איתנו קשר בכל רגע נתון, וילד המציקים לו בבית-הספר אינו יכול לברוח גם לאחר שעות הלימודים. הבית החדש שלנו פרוץ לכל.

מילר מסכם באומרו שאין כאן הכרזה שלילית על תפיסת הבית החדשה – אלא קריאה להכיר שזו המציאות ומציאות זו מחייבת אותנו להגדיר מחדש את היחס שלנו למקום מגורינו.

לקריאה נוספת

המשרד הפתוח מת

משרד הארכיטקטים קלייב ווילקינסון שעזר לקדם את רעיון המשרד הפתוח בחברות הענק כמו גוגל ומייקרוסופט – טוען כי עבר זמנו של ״החלל הפתוח״.
כעת לאחר שהמגיפה העולמית שינתה את תפיסת מרחב העבודה – מגיע ווילקינסון עם מבנה חדש לגמרי.

המשרד הפתוח מאופיין בחללים גדולים נטולי קירות, קולות המקלדות והדיבורים מכל עבר, והפיכת מקום העבודה לחלל דמוקרטי. כעת כאשר חברות רבות חושבות מחדש על תנאי העבודה, הן מתחילות מלזנוח את המרחב הפתוח – כדי לבנות רעיון המתאים לתקופה.

ערכת משרד ריקי שחם

כיצד ירגישו אנשים החוזרים למשרד לאחר עבודה מהבית במשך שנה, זו השאלה המרכזית המעסיקה רבים. משרד ווילקינסון בנו ערכה בת 12 חלקים המגדירה את המרכיבים הנחוצים במשרד החדש. הערכה כוללת חללים באופיינים על פי תפקודם, כמו פלאזה, קבלה, ספריה, שדרה, וכו.

אנו מאמינים שפתרון אחד שמתאים לכל אינו הדרך הנכונה, אומרים בווילקינסון. לדוגמא חלל הספריה לוקח השראה מהמשרד הפתוח אך בא לפתור את בעיית הרעש וההמולה. החלל הוא גדול, שיתופי, ללא שולחנות באופן אישי, כורסאות בפינה מאפשרות ריכוז ושולחנות גדולים באמצע לעבודה. בשאלונים לעובדים, רבים מהם בחרו במבנה זה על פני השולחן הפרטי, אנשים מחפשים שינוי, הם אומרים.

הפלאזה בא להיות מקום מפגש אמיתי לאחר שנה של שיחות זום מנוכרות. הוא מטבח וחדר אוכל. כמו המטבח הביתי – הוא המקום המרכזי לעורר אינטראקציה. זה החלל המרכזי החסר לאלו העובדים מהבית – וכנראה שהוא מה שיצליח להחזיר את העובדים למשרדים. זה מקום שבדרך להכין קפה אתה לפתע נתקל בקולגה, אירוע שלא יכול להתרחש בשיחת זום.

השדרה באה להפוך את המסדרון למקום מפגש, על ידי הכנסה של פינות ישיבה ועבודה בצדדים. כך שגם מעבר במשרד הופך לארוע שמזמין מפגשים לא צפויים.

הערכה משמשת את משרדי ווילקינסון בשיחות עם לקוחות, וגם אם לא כולם זקוקים לכל היחידות, היא מאפשרת להגיע להגדרת חלל שאמורה להיות מיטיבה עם העובדים ועם מקום העבודה גם יחד.

לקריאה נוספת

דבש רדיואקטיבי

דבש מדרום ארצות הברית מגיע למדפים עם שאריות של קרינה רדיו-אקטיבית כתוצאה מעשרות ניסויים של צבא ארצות הברית בשנות החמישים של המאה העשרים.

מתברר כי צמחים מבלבלים בין איזוטופיים רדיו אקטיביים שנושרים לאחר פיצוץ פצצות באוויר ובין אשלגן. בלבול ביולוגי אשר בעקבותיו החומרים הרדיו אקטיביים ממשיכים להתגלגל במערכת האקולוגית עשרות שנים לאחר החשיפה.

ריקי שחם מציגה דבש דבורים רדיו אקטיבי בפלורידה

מדענים מצאו רמות מפתיעות של רדיואקטיביות במספר מוצרים המכילים דבש. הדבש מפלורידה נגוע ברמה הגבוהה ביותר, אך גם הוא נמוך מהמדדים המדאיגים את ארגוני הבריאות.

דבש רדיו אקטיבי משמעותו דבורים רדיו אקטיביות. הדבורים נפגעות מחומרי הדברה – אך מסתבר שיש סיבות נוספות המשפיעות לרעה על אוכלוסייתן.

לקריאה נוספת