אנו לא מעוניינים בתמיכה, אנו דורשים שיוויון!

הגיע העת להפסיק לראות באנשים בעלי מוגבלויות כחלשים ולהתחיל לדאוג לזכויותיהם הבסיסיות, טוען הסופר פרנסיס ריאן.

מאז הכרזת אנגליה כמדינת סעד בסוף שנות הארבעים בעקבות מלחמת העולם השניה – נעשו מספר צעדים משמעותיים לקראת אנשים עם מוגבלויות. במשך עשרות שנים אלו נכנסה התפיסה כי איכות החיים של אנשים אלו היא תחת אחריות המדינה.

בשנים אלו גם נעשו צעדים להבנה של המצב החברתי של אנשים אלו, שבמשך מאות שנות היסטוריה נתפסו כמקוללים, משוגעים או עצלנים. אך אפילו בשנות התשעים כאשר אפליה גזעית ומינית הוצאו לבסוף מהחוק – בעלי מוגבליות עדיין נשארו מחוץ לחוק בהגנה על רמת חיים בסיסית. הם לא מקבלים אבטחה להיות מועסקים, להינות משיוויון זכויות בתחומי התחבורה, החינוך ועוד.

צעדים שכן נעשו לקראת שיוויון זכויות, לא נעשו על ידי הממשלה אלא נדחפו על ידי האזרחים עצמם. בשנת 1992 הפגנת ענק של נכים בכסאות גלגלים פלשה אל משרדי הטלויזיה וגררה מסע תרומות במשך 28 שעות. המפגינים לא מחו רק על המיתוג הפוגע שזכו בו הנכים – כי אם בתפיסה שהמדינה מוכנה להעניק תרומות לקהילה אך אינה פועלת להענקת זכויות שוות. מפגינים רבים ישבו בכסאות גלגלים מול משרדי בממשלה או כפתו עצמם באזיקים לאוטובוסים. לבסוף גרמו לחוק שיוויון זכויות לנכים לעבור. מאז לא קרה כמעט דבר. בעלי נכות, מחלות כרוניות והפרעות נפשיות נגררים לעוני, מפוטרים מעבודתם ומשולכים מבתיהם באופן יום-יומי.

משבר הקורונה לא היטיב גם עם אוכלוסיה זו. רבים לכודים בבתיהם ללא גישה למזון, תרופות, עבודה או תמיכה סוציאלית. חזון אנגליה כמדינת סעד נותר בגדר פנטזיה.

בספר חדש בשם ״מוגבל״ מאת פרנס ריאן, מוצגת התפיסה שקהילה זו צריכה להיות בעלת שליטה על חייה ויש לפעול למען שמיעת קולם בחברה.

לקריאה נוספת

גננים גנגסטרים

רון פינלי גדל דרום מרכז לוס אנג׳לס. הוא מגדיר את המקום כבית כלא של אוכל. כאשר רצה רון לרכוש עגבניה טריה שלא עברה אין ספור ריסוסים עלומים נאלץ להיכנס לרכבו ולסוע כמעט שעה.

Fighting Eviction, a Gardener Turns to Organic Industry Giants for Help -  The New York Times

רון הביט סביבו וראה איך בשכונה בה הוא גדל כמות הדיירים הסובלים מהשמנת יתר עולה בכל שנה בקצב מדאיג. בכל פינה נפתחים מרכזי דיאליזה לחולי סוכרת חדשים. אך למרות המצב המדאיג המזון היחיד הנמצא בקרבת מקום הוא מסעדות מזון מהיא כגון מקדונלדס.

בשנת 2010 החליט כי עליו לעשות משהו בדבר. מחוץ דלת ביתו, בין הכביש למדרכה נשכחה חלקת אדמה ברוחב של עשרות סנטימטרים לכל אורך הרחוב. אותה חלקת אדמה הנמצאת כמעט בכל רחוב בכל עיר. בשכונות העשירות יותר שותלת העירייה דקלים או פרחים חד עונתיים – בשכונה של רון האדמה חרבה.

על פי החוק העירוני כל דייר אחרי כל פיסת האדמה הנמצאת מול ביתו – אף על פי שהיא בבעלות העירייה. ״אם אני אחראי עליה, אז אטפל בה כראות עיני״ אמר רון ושתל שם ערוגת ירקות. העירייה לא איבדה אגע והוציאה צו האוסר על הגידולים.

אך רון פנה לעיתונות, הופיעה בתכניות טלויזיה והוביל לשינוי החוק – וסחף אחריו תנועה המונית בכל רחבי ארצות הברית והעולם כולו. בכל רחוב יכולים הדיירים לגדל את מזונם, מזון אורגני, בריא וטבעי. הרחובות נראים יפים יותר, התושבים שמחים יותר ובעיקר בריאים יותר.

How 'Gangster Gardener' Ron Finley Started a Food Revolution from His Front  Yard | PEOPLE.com

כאשר נשאל רון יום אחד אם אינו חושש שעוברים ושבים ילקחו מהמזון אותו הוא מגדל, ענה ללא היסוס ״זו הסיבה שאני מגדל אותו ברחוב! כדי שהעוברים ושבים ייקחו אותו! ויקחו את בריאותם בחזרה לידיהם״

קיום רון נותן הרצאות ברחבי העולם ומקדם פרוייקטים עירוניים בכל רחבי ארצות הברית.

לקריאה נוספת

לא לחשוב על כלום

סיפורנו מתחיל עם אדם שנעקץ יום אחד על ידי דבור. עקיצה זו גררה שרשרת תגובות שהשפיעו בצורה קשה על המוח. לאחר מכן כבר לא היה אותו אדם. במשך רוב יומו לא עשה דבר ולא הביע עניין בדבר או באדם. אך בקלות רבה ניתן היה לעורר אותו מהאפתיה שאפפה אותו – מספיק היה להציע לו עיתון, או להזמינו למשחק קלפים, לדוגמא. הוא יכול היה להגיב – אך לא יזם דבר.

מקרים רבים דומים מתועדים בהיסטוריה הרפואית. אדם שרחז במשך זמן רב במכסחת דשא אך לא נע עד שבנו הגיע ו״הציע לו״ לגזום את הדשא, או איש שכמעט קיבל כוויה ממים חמים באמבטיה אילו לא הציעו לו להנמיך את הטמפרטורה.

לתופעה ניתן שם, כדרכו של עולם – דפיציט של פעולה עצמית, AAD. חוקרים צרפתים מיקמו את התופעה לאזור מסויים במוח שנפגע. חולים בסינדרום מוסכלים לזוז ללא כל בעיה, אך מנועים מליזום תנועה בעצמם. הם תלויים לחלוטין מגירויים מהזולת. אך יש מצבים קשים יותר.

במקרים מסויימים הלוקים בסינדרום זה אף אינם מסוגלים לחשוב. המוח ריק לחלוטין, הם מעידים. הם מתקיימים ללא מחשבות או דימיונות לעתיד. המצב הזה הנטול כל מחשבה פנימית זר ואף בלתי אפשרי להכרה האנושית כפי שהיא מוכרת לנו היום. להיות בהכרה ללא תוכן.

לאחרונה התגלה כי טיפול תרופתי של דופמין מסוכל לעורר ואף לרפא מצבים אלו – לשמחתם של אלו הלוקים במחלה.

לקריאה נוספת

מי יאכל את כל הפלסטיק?

זיהום פלסטיק הוא בעיה הולכת וגדלה של כל הסביבה בה אנו חיים. 58 מיליון טון מיוצרים בשנה. כל הניסיונות שנעשו עד היום אינם מסוגלים להתמודד עם שורש הבעיה – הכמויות האדירות שמיוצרות בכל שניה. השנה הגיעו חדשות טובות סוף כל סוף – אנזים חדש התגלה המסוגל לפרק פלסטיק בקצב פי שישה מכל ניסיונות העבר.

האנזים הונדס על בסיס בקטריה אוכלת פלסטיק, ופרופסור ג׳ון מקגיהן מאוניברסיטת פורטסמות מאמין שעם פיתוח ושיתוף פעולה של התעשייה נוכל לעשות שימוש באנזים זה כבר בעוד שנתיים מהיום.

De)globalization of International Plastic Waste Trade: Stakes at Play and  Perspectives | IFRI - Institut français des relations internationales

בעיית הפלסטיק פוגעת בעולם כולו והזיהום רב ברמה שלא ניתן לתאר. מעולם לא היה יותר דחוף למצוא מענה לבעיה. האנזים הוא תרכובות של שני אנזימים שנתגלו בשנת 2016 במזבלה ביפן. לפני הפיתוח הפירוק ארך שישה שבועות, תהליך שהיום מתרחש בימים ספורים ללא צורך בחימום מקדים.

הצרפתים מפתחים אנזים מקביל, המסוגל לפרק בקצב מעורר השראה אבל עדיין זקוק לחימום של 70 מעלות צלזיוס בכדי לעבוד.

החוקרים מקווים שבעזרת שילוב עתידי עם אנזים המפרק כותנה ניתן יהיה להתמודד גם עם מחזור בדים מורכבים – זיהום עצום יומיומי שעד עתה לא קיבל מענה עקב המורכבות הכימית שבטיפול.

לקריאה נוספת

למה פועם כדור הארץ?

כדור הארץ עליו אנו חיים פועם בעקביות בכל 26 שניות. ססמולוגים אינם מסכימים על הגורם. כמו שעון, חיישנים רבים סביב הכדור כולו מזהים פעימה מסתורית שנשמעה לראשונה בראשית שנות השישים.

בכל 26 שניות רועדת הפלנטה. לא רעידה חזקה מספיק כדי שנחוש בה אך מספיק חזקה כדי שתרשם בחיישנים הפזורים על מספר יבשות. הרעד הראשון נרשם לפני כשישים שנה אך עד היום אין הסכמה בחוגי המדע על מקורו.

Sounding Out Earth's Hum | EARTH Magazine

ג׳ק אוליבר היה הראשון שזיהה את הרחש העקבי. הוא מצא כי המקור נמצא איש שם באוקיינוס האטלנטי, והוא חזק יותר במהלך חודשי הקיץ. בשנת 1980 גארי הולקומב, גאולוג אמריקאי, זיהה כי הרחש חזק יותר במהלך סופות. ואז יום אחד בשנת 2005 סטונדט בשם גרג בנסן הביט מחדש בתופעה שלא קיבלה הרבה תשומת לב עד אותו יום.

משהו מוזר, סיגנל המגיע ממקום מרוחק ולא ידוע.

הצוות מחקר ניסה לבחון את הרחש מכל כיוון אפשרי. האם יש תקלה במכשירים? אולי התקלה בניתוח של המידע? האם הרחש אכן קיים? על ידי חישוב פשוט הצליחו למקם את המקור המפרץ גינאה, ליד חופי אפריקה. שנים אחר-כך לא חזרו לנתח את פשר הפעימה המסתורית.

DESY News: Earthquake in the laboratory - Deutsches Elektronen-Synchrotron  DESY

ססמולוג בשם דאג ווין ניסה והצליח לאחר שש שנים למקם את המקור עוד יותר לאזור הנקרא בייט אוף בוני במפרץ גינאה. הוא המשיך וטען שהמקור הוא פעילות הגלים המכים על החוף. התוצאות הוצגו בכנס בשנת 2013. צוות סיני שעבד מווהאן, סתר את טענותיו על המקור וטען שהסיבה היא מקור געשי, אך היתה הסכמה על האזור משם יוצאות הפעימות.

אך גם אם הסיבה היא הגלים, פעילות געשית, או מקור אחר – אין עוד איש שהציע הסבר משכנע מה כלכך מיוחד במפרץ הקטן הזה לחופי אפריקה.

לקריאה נוספת

נהגי המשאית שעובדים מהבית

בזמן מגפת הקורונה רבים מאיתנו זקוקים למצרכים שיגיעו עד דלת ביתנו הרבה יותר מבעבר. אך ככל שגוברת המגפה כך מחסני התובלה של כל החבילות הולכים והופכים למרכזי הפצת הנגיף בעצמם.

הפתרון המתבקש הוא למזער את כמות האנשים הנדרשים לתחזק מרכזי הפצה אלו, אומר אליוט קץ, מנכ״ל חברת פנטום-אוטו.
ישנם מפעלים רבים שחברתו מתפעלת בהם את המלגזות מרחוק. הטכנולוגיה הותקנה כבר בכתריסר מפעלים בארצות הברית ובאירופה, רק בחודשים האחרונים.

שליטה על רכבים בשלט רחוק לרוב מבוססת על התקנת מערכת ״טלפורטציה״ ברכב קיים. מתקינים מספר מנועים ומצלמות וחיישנים המאשרים לתפעל את הרכב ממערכת שליטה הנמצאת במבנה מרוחק. הנהג יכול לשבת בביתו, עם הגה ומערכת דוושות המושאלות מקונסולות משחקים. מיקרופון מותקן בכדי לדבר עם הנהג במקרה הצורך, ולרוב האזור המתופעל מרחוק מגודר מחוץ לתחום של עובדים אנושיים במפעל.

חברת טלאו מתעסקת במערכת דומה לתפעל מכרות כאשר הפועלים עובדים מהבית. בעתיד הקרוב נהג אחד יוכל לשלוט על מספר כלי רכב ללא חשש להיות חלק בתאונות עבודה. מלבד זה, יש כרגע מחסור בנהגים מנוסים בענף התעשייה. אנו מאמינים שבהסבה של מקצוע הפעלת כלי רכב כבדים למקצוע משרדי, נוכל ביתר קלות למצוא עובדים מנוסים וחדשים, אומרים היזמים.

צבא ארצות הברית פוזל לתעשייה הזו, אם כי הם מתפעלים כבר מספר שנים מטוסים ללא טייס, או יש לומר עם טייס השיושב במשרד על קרקע בטוחה.

כולם פוזלים אל עבר רכב אוטונומי לחלוטין שאינו זקוק לנהג כלל, אך לעת עתה מותקנת מערכת של בינה מלאכותית היושבת ולומדת כיצד הנהגים המנוסים מפעילים את כלי הרכב. ברמה של טכנולוגיה וברמה של רגולציה לא פחות, ניתן כבר היום להשתמש בכלים אלו לפני שהם יצאו לכביש הראשי, והנהג יוחלף האלגוריתם.

לקריאה נוספת

או שאתה בשביל לעזור לאחר, או שאתה לא

לויל קארנר, זמר היפ-הופ מצליח, סייע לאחרונה לחדש את הצמחייה באזור מגוריו בדרום לונדון. הוא מסתובב ונותן הרצאות על חשיבותה של גננות לחברה.

לאחרונה לא היו הרבה הופעות עקב המגפה. לויל הצליח לנצל את הזמן לנגן ולכתוב שירים חדשים מביתו ללא הלחץ הרגיל של לוחות הזמנים. אך זמן משמעותי נוסף הוא מעביר באהבתו לצמחיה. יום אחד נסע ברכבו בדרום לונדון וראה שהשכונות אפורות מדי לטעמו. מיד פרסם בעמוד הטוויטר שלו שאלה כיצד יוכל לעזור. זמן קצר לאחר מכן חברת טימברלנד יצרה איתו קשר ומאז יצאו לשיתוף פעולה מקיף.

הם יצאו לחפש שטחים עזובים שניתן להמיר לשטחים ירוקים שיהוו מרכז חברתי ויאפשרו מעט טבע לדיירים ללא צורך להתרחק מדי מביתם. רעיון זה היה קרוב לליבו של לויל. הסגרים האחרונים בלונדון העלו אף יותר לדיון ציבורי את השאלה למי שייכים השטחים הציבוריים ולמי יש בעלות על הגישה אליהם.

לויל לא מתייחס אל עצמו כאקטיסיבט, למרות שאינו חושש לצאת בגלוי עם דעותיו.
לפני שנה הופיע בפסטיבל עם חולצה עליה מודפס ״אני שונא את בוריס״. אחותו ואמו הן מורות. ״אם אני אקטיביסט אז גם הן, וגם הרופאים והאחיות בבתי החולים. אתה או למען האחר או שאתה לא״ אומר לויל.

לויל מנהל בית-ספר לבישול לילדים עם adhd. מבחינתו זה פשוט, אם אתה יכול לעזור אז למה לא? ״זה תמיד מפוצץ לי את הראש כמה קל החרא הזה, ילדים זה קל! אני עדיין ילד. לעבוד עם ילדים זה לא קשה כמו שכולם אומרים, במיוחד עם כאלה מהשכונות הקשות, הם צעירים, הם מדליקים״.

יש תפיסה שגויה לגבי חיק הטבע שזה לאנשים ללא אמצעים. זה במיוחד נכון לשחורים. שנים רבות שחורים היו בסכנה גדולה יותר לבד בטבע, יכלו להרוג אותם, להתעלל בהם, לאנוס אותם – הרבה יותר בטוח לכהה עור להשאר במרכז אורבני. ״תמיד צחקו עלי שהייתי קטן למה אני כל כך אוהב את הטבע״ אומר לויל.

הוא מקווה שהיוזמה החדשה שלו לגננות אורבנית תעזור לשפר דימוי זה. במיוחד בשביל הצעירים בקהילה. ״יש קשר בין להיות בחוץ ולהרגיש טוב, אני מבין את זה עכשיו״.

לקריאה נוספת

ארכיטקטורה לחרשים

ג׳פרי מנספילד מנהל קבוצת העיצוב ״מאס״, זכה לאחרונה בפרס לקידום מרחב לחרשים. כמעצב שנולד בעצמו כחרש מתעניין ג׳פרי במרחב הפיזי של אנשים עם חרשות. הוא שם לב כיצד מרחבים הלוקחים בחשבון את לקויי השמיעה שונים מארכיטקטורה מקובלת ויש ביכולתם להגביר או להחליש את יכולת התפיסה החושית של הנמצאים בהם.

עניין זה גרר את ג׳פרי לחקור כיצד חרשות משפיעה על המרחב וכיצד המרחב משפיע על לקויי השמיעה במספר שכבות ולאורך מספר שנים. על עבודה זו קיבל מענק בסך 50,000 דולר להמשך פיתוח רעיונותיו.

The Radical Challenge of Building a Dorm for the Deaf | WIRED

ג׳פרי מתמקד בעיקר בבתי ספר, ומראה כיצד אפליה או התעלמות משאירה את החרשים פגיעים פיסית, נפשית ואף מינית – דברים שעל ידי ארכיטקטורה נכונה ניתן למנוע או לפחות להקל.

מרחבים לחרשים על פי תפסותיו לוקחים בחשבון את החושים, ובמיוחד מתחילים מהשיח המבוסס על שפת הסימנים. המרחב מאפשר קשר עין תמידי בין האנשים, מרחק מינימלי המאפשר תקשורת נוחה, תאורת יום נדיבה ונקיה מאור בוהק וצללים, וחומרים חמים ואורגנים המזמינים תגובה חושית ואינם נפוצים במבנים המוכרים לנו.

פעמים רבות יהיו מקומות המפגש המרכזיים בנויים כדי להכיל חצי גורן ולא מבנה של שורות של כסאות. המסדרונות רחבים יותר כדי לאפשר לשני אנשים או יותר לפסוע זה לצד לזה ולשוחח בשפת הסימנים תוך תנועה נוחה. פינות שקופות במעברים מונעות התנגשות מיותרת ומסוכנת של מי בא מעבר לפינה.

Gallaudet University's Brilliant, Surprising Architecture for the Deaf |  Washingtonian (DC)

בחירת החומרים האקוסטיים חשובה אף היא כדי למזער הדים לא רצויים המפריעים לאלו עם שמיעה מוגבלת. הרצפה עצמה חלולה כדי לאפשר לאדם לרקוע ברגלו על מנת למשוך את תשומת ליבו של מי שנמצא בעבר השני של החדר.

החללים הציבוריים ברובם כיום מתעלמים מגורמים אלו ומעוררים חרדה, מתח, ניכור וחוסר קבלה אצל לקויי השמיעה.

לקריאה נוספת

מיני יערות להצלת הכדור

יערות קטנטנים, דחוסים ומגוונים צצים ברחבי אירופה כחלק מתנועה להחזרת המגוון הטבעי וכמלחמה במשבר האקולוגי. יערות אלו נשתלים פעמים רבות בחצרות אחוריות או לצד הדרך ואינם עולים על גודלו של מגרש טניס במקרים רבים. הם מבוססים על עבודתו של הבוטניסט היפני אקירה מיאווקי ששתל יותר מאלף יערות מסוג זה ברחבי יפן, מלזיה ועוד.

התומכים בשיטה מציינים שהיערות גדלים במהירות הגדולה פי עשר, בצפיפות של פי 30, ובמגוון טבעי פי 100 משיטות נטיעה מוכרות. הטכניקה מעודדת שתילה צפופה, עד כ-3 עצים במטר רבוע, עם זנים מקומיים לכל אזור. מגוון רחב של זנים, עד כ-30 או אף יותר מייצרים את השכבות השונות של היער.

Aerial view of large highway interchange

מדענים מעריכים שיערות אלו מחזיקים במפתח לשיפור האקלים, ויכולים להכיל עד פי-40 מכמות הפחמן ששתילה מסוג אחד מסוגלת. יערות אלו מיועדים להחיות קרקע שבשיטה המסורתית ייקח למעלה משבעים שנה לגרום להתאוששות.

יערות אלו מזמינים ציפורים נודדות וציפורי שיר עקב כמות החרקים הרבים שגדלים בהם. בהולנד נשתלו למעלה ממאה יערות כאלו משנת 2015 והם מקווים להכפיל מספר זה בשנתיים הקרובות. מדינות רבות צועדות אחריהן. בבלגיה וצרפת נשתלו כארבעים יערות לאחרונה.

היער הראשון בצרפת נשתל באי-תנועה גדול בכניסה לפריז. הדחיסות הגבוהה נועדה למסך על רעש המכוניות וזיהום האוויר לשכונות הסובבות. הקומפוסט נלקח מאורוות סוסים קרובות. בפריז פחות מעשרה אחוזים מהקרקע עם עצים, מספר הנמוך מאשר ברוב בערים הגדולות האחרות.

אולי המשיכה של אנשים ליערות אלו היא הזריזות בה הם צומחים, והם כרגע מבטיחים עתיד יערות לאזורים אורבנים רבים.

לקריאה נוספת

לאן ילכו הקיפודים?

קיפודים זקוקים לשטח בשביל להקים טריטוריה ולמצוא בני זוג. חלוקת האדמה לחלקות על ידי בני אדם העלימה יצורים זעירים אלו מיישבנו. מאז מלחמת העולם השניה ירד מספרם בלמעלה מתשעים אחוזים. מעל 12,000 מעברים לקיפודים הוקמו באנגליה כחלק מרשת מעברים ייעודית, ובקירטלינגטון נמצאים היצורים ביותר.

כריס פאוול אחראי על רשת מעברים זו. לפני מספר שנים השאיר להם אוכל בגינתו – ואז הבין שאין להם לאן ללכת פרט לכביש. פאוול פתח חור בחומת גינתו אל הגינה של השכן. לאחר ארבע שנים שרטט מפה ענפה המראה את המסלולים שיצור קטן זה יכול ללכת בהם בכל לילה, לפעמים שלושה קילומטר בכל מסע. אין לנו צורך בשכנוע, הקיפודים מעוררים אהדה באשר הם – אומר פאוול.

כחלק מניהול מערכת דרכים זו, אחראי פאוול על ניתור מספרם. מקלות קטנים מוצבים בכל מעבר, אם קיפוד עובר בלילה המקל נופל. היוזמה אינה תמיד פשוטה וזקוקה לתקצוב. מעבר פשוט בחומת אבן ישנה יכול לעלות כ-300 פאונד. אך הפעילות גוררת מעורבות גם בכפרים רבים נוספים. הקיפודים הם כרגע בסכנת הכחדה באנגליה – מספרם מוערך בפחות ממיליון.

יו וורוויק מקדם יוזמה שמעברים לקיפודים יהיו חובה על פי חוק בכל בית חדש שנבנה בממלכה. יוזמה דומה המחייבת קופסאות מגורים לינשופים הצליחה בשנים האחרונות להעלות את מספרם בצורה מעוררת השראה.

לקריאה נוספת