היערן הגרמני פיטר וולהבן מבקש שנניח ליערות להיות. לדבריו עלינו להפסיק להתעסק בהם ולחשוב שאנו יודעים לפעול טוב יותר למען הטבע מאשר הטבע עצמו.
פיטר טוען בספרו "חייהם הסודיים של העצים" כי אלו ישויות בעלות תודעה, ובעלי חיים חברתיים וחושיים עשירים. יש להם את הכח לגאול אותנו אך אנו מקשים עליהם במלאכתם. אנו חיים באשליה שאנו מסוגלים להיות הגואלים של עצמנו.
עץ שנשתל בגינה משנה את הגינה מקצה לקצה. הוא יודע לחמם אותה בחורף ולצנן אותה בקיץ. יערות עושים פעולה דומה אך בקני מידה גלובלי. במהלך הקיץ בברלין נמדדות טמפרטורות הגבוהות ב 15 מעלות מאשר אלו ביערות העתיקים שמחוצה לה. היערות החדשים שנשתלו על ידי המדינה מצליחים לקרר רק מחצית מזה.
עצים לומדים עם השנים. עץ ששרד בצורת יצמח לאט יותר וישמור יותר על המים שברשותו. עצים בוגרים אף יודעים לווסת את ה"מזון" אותו הם מספקים לילדיהם שנבטו סביבם בהתאם לניסיונם הוותיק באזור, מלמדים אותם לא לאכול יותר מדי או עוזרים להם בשעת מצוקה. אימהות מצלות על העצים הצעירים מפני שמש יוקדת.
עצים מפתחים את יכולותיהם לנקות גזים רעילים מהאטמוספירה במהלך חייהם. עץ בן 450 שנה יודע מלאכתו טוב יותר מנער בן 150. כאשר אנו גודעים יערות בני מאה שנה אנו לא רק פוגעים בעצים עצמם אלא בכל הקרקע ומרקם החיים שהתפתח בצילם.
אם נמשיך להביט על יערות כמחסן עצים עתידנו בסכנה. עצים בני 200 אינם מוכנים להיות "גזם". אלו עוד בני נוער. עלינו להביט מחדש בעין בוחנת על מושגים כמו "אנרגיה מתחדשת". כלכלה המבוססת על שתילת יערות כנגד עצים שנגדעים נשמעת טוב על הדף אך אינה מועילה כלל לסביבה. עלינו להכיר ב"מחיר" האמיתי שאנו משלמים על נייר טואלט אומר פיטר.
בסופו של דבר העצים יישארו לטפל לבד באקלים, השאלה אם אנו נהיה לצידם כדי לחוות זאת, אומר וולהבן. הוא טוען בספרו עד כמה קשה לנו לשבת מנגד ולא לעשות דבר אך יחד עם זאת עד כמה נחוץ מאיתנו פשוט לא לעשות כלום.
ריקי שחם 