השינויים ההיסטוריים בשיוויון זכויות על רקע מגדרי הם בהכרח כמו שמקובל לחשוב.
כשנשאלת השאלה "כיצד היה מצבן של הנשים בימי הביניים?" רבים יאמרו מיד הרבה פחות טוב מאשר בימינו אנו. אך זוהי תפיסה מקובעת חסרת כל ביסוס היסטורי.
ספרה של אלינור ינגה "המין של פעם ושל העתיד", וספרה של מריון טורנר "אשת האמבטיה" טוענים לסיפור אחר על מיקום האישה בימי הביניים. לטענתן, נשים היו פעילות הרבה יותר מאשר מקובל לחשוב – הן עבדו במבשלות בירה, בנפחיות, וכן משוררות בחצרות מלוכה, מורות, סוחרות, אומניות ובעלות מלאכה. כמו כן היתה להן בעלות על אדמה. אדמה שהיתה ברכוש האישה בטרם נישאה, היתה מוגנת פעמים רבות בחוק כנמצאת בבעלותה הבלעדית ללא קשר לבעל.
אם כל זה נשמע כמו גילויים חדשים – אלו לא. הכל רשום על דפי ההיסטוריה. במסמכים בריטיים מהמאה ה-13 וה-14, נשים רשומות כספריות, רוקחות, בעלות סדנאות להכנת שיריון, ימאיות וחייטות.
דווקא הנשים שנמנו עם מעמד האצולה "נסחרו" כרכוש להעצמת כוח משפחתן ונתפסו כ"תכשיט" של בעליהן. אך לא כך היה בקרב מעמד הפועלים.
דווקא ימי הרנסנס עליהם למדנו כתקופת הנאורות שהובילה לעולם החדש והתרבותי, היו הימים שהביאו להרעה במצבן החברתי של הנשים. עם השינוי הכלכלי, מעמד הביניים ביסס את תפיסותיו החברתיות, והגברים התחילו לקרקע את הנשים בתוך תחומי הבית והמשפחה. מה שגרם לשליטה כלכלית של הגבר ולתלות של האישה בו.
כך גם בהקשר הדתי, בעוד במהלך המאה ה-13, נשים שחזו בהתגלות נחשבו לקדושות, מאה שנה לאחר מכן הן נצלבו כמכשפות.
מדוע כל זה נשמע לרבים מאיתנו כחדשות מפתיעות? רוב המידע אותו אנו מכירים על ימי הביניים נכתב בתקופה הויקטוריאנית, תקופה בה הנשים היו מדוכאות הרבה יותר מאשר במאה ה-12.
אך אל לנו להאשים רק את הויקטוריאנים בסילוף ההיסטוריה. גם בימינו, הסיפורים על נשות אצולה מדוכאות נשמעים הרבה יותר מאשר על נשות מעמד הפעולים שהיו חופשיות הרבה יותר מהמסופר.
נשים שאינן ממעמד האצולה, לרוב נזכרות בתפקיד הזונה או קרובן אונס.
עןד מבט מעניין – האישה מוצגת כמישהי שנכפו עליה נישואים בגיל 13 בעוד גיל הנישואים הממוצע עמד על 23-25, לא שונה בהרבה מהיום.
זוהי טעות שגם סרטים עם מבט פמיניסטי לכאורה עושים פעמים רבות. כשנשאל ג'ורג' מרטין מדוע הציג בצורה כל-כך נחותה את הנשים בסדרת ספריו טען שרצה לעגן אותם בהיסטוריה, אך כך רק חיזק את הסילוף בו כולנו חיים.
התפיסה הרווחת שאנו חיים בתקופה שתנועות לשיוויון זכויות מצליחות להביא לשינוי משמעותי בחיי נשים שלא היה כדוגמתו רחוקה מהמציאות. המאבק של נשים לחיות באופן עצמאי והניסיון של גברים לדכא אותן מתקיים מקדמת דנן.
עדויות חדשות מראות כי בפרהיסטוריה היו אלו הנשים שהיו פעמים רבות אחראיות לציד. באי כריתים, הנשים היו שהובילו את החברה.
דווקא תקופת יוון הקלאסית היתה מהתקופות החשוכות ביותר לנשים שחיו בחברה פטריאכלית.
כדי להנחיל עתיד טוב יותר, כדאי שנביט מחדש אל ההיסטוריה.
ריקי שחם 
אני כל כך שמחה לקרוא את הבלוג שלך ריקי, זה פשוט פותח את המחשבה.
ממש מסכים