כאשר נשאלו תלמידי בית ספר בפאתי מדריד באיזה מבנה היו רוצים ללמוד, הם ביקשו "בית ספר ללא קירות הנראה כמו חללית". התוצאה מיד היוצר של הארכיטקט אנדארה ז'ק פורצת את גבולות המבנים ואת הקשר שלהם לטבע.
בית הספר "רגיו" הוא מראה יוצא דופן. הוא ממוקם בפרבר של מדריד בשם "אנקינר דה לוס רייס", וקירותיו הם כמו עור הנושם ומאפשר מחיה לפטריות וחרקים. חדריו מסודרים כמו קוביות על מדפי בטון, עם שורות של חלונות עגולים בדומה לצוללת או לעיני צפרדע. במרווחים בין הקובית צומחים צמחים רבים ומגוונים.
הארכיטקט, המכהן כראש החוג לארכיטקטורה באוניברסיטת קולומביה היוקרתית בניו-יורק, מנהל במקביל משרד קטן במדריד. הוא מקפיד תמיד לעבוד רק על מבנה אחד, ולתת את כל כולו לפרוייקט.
את התכניות הוא לא התחיל בטרם דיבר עם תלמידי בית הספר שילמדו במבנה החדש ועם מוריו. הוא אסף רצונות רבים כמו "בית ספר ללא קירות", "מבנה שיש הרבה דרכים להגיע ממקום אחד לאחר", "שירגיש כמו גינה", "שלא יהיה גדול מדי כדי שאוכל להכיר אותו היטב״, ״מבנה שיהיה כלי לימודי, כמו משחק", "כזה שירגיש שמעולם לא יסיימו לבנות אותו" ועוד. הארכיטקטורה צריכה לגרות את הדימיון ולעורר שאלות על העולם, אומר ז'ק.

הכניסה למבנה היא דרך גשר תלוי, בדומה לטירה, המוביל לאולם אדיר מימדים המשמש ככיכר המרכזית, אולם ספורט, ומרכז ארועים גם יחד. קשת גדולה מובילה לגינה, שם יש מקומות ישיבה המזמינים את אלה שאינם מעוניינים לשחק כדורגל, לשבת ולקרוא ספר בהפסקה. הספרייה גם היא מחוברת לאולם המרכזי ולמעשה המשך ישיר שלו.
הקירות המבודדים דומים לספוג או חימר, ומקיימים מערכת אקולוגית בדומה לקליפת עץ. הגשמים מוזמנים לחלחל דרכם ולקיים צורות חיים רבות. גינות רבות בבית-ספר נבנו כך שבני אדם לא יוכלו לגשת אליהן אלא רק להביט בלא מפריע, ולקיים חיים של פרפרים, דבורים וציפורים.
בקומה השלישית כל חדרי המעבדה מסתעפים מחממה ענקית, בה גדלים עצים טרופים. מערכת האקלים בחממה מחממת את הכיתות בחורף ומצננת אותן בקיץ.
הצבעים של הקירות, החלונות, הדלתות, המעקים, כולם נבחרו בקפידה כדי לתת אווירה צבעונית אך לא ילדותית. כל הצבעים נבחרו כך שיהיה קשה לנקוב בשמם.
לכל אורך המבנה הקונסטרוקציה שלו חשופה: צינורת המים, החשמל, קורות תמיכה וקירות בטון. המטרה לחשוף את המבנה כדי שיעורר עניין ולא להסתיר את הנפלאות של הבניה מאחורי קירות גבס נקיים. בגישה זו הם גם חסכו כ-40% מכלל חומרי הבניה הנחוצים. כל הבניין עלה רק 8 מיליון יורו, סכום זעום להישג הבלתי נתפס.


מעניין כל כך, תודה ריקי