על אבן אחת מתוך מערום אבנים, גל אחת בגודל כחצי מטר, חרוטה כתובת עתיקמ י. "אני סנחריב, מלך העולם, מלך אשור. מנהר אזורים ועד מישורי נינוה חפרתי תעלה. את המים הזרמתי בתוכה".
האבנים הם בין השרידים היחים של תעלת מים האורך 150 קילומטר שחצתה את המדבר מהרהרים הרחוקים. נהר שלם הוסט לזרים מים אל הבירה נינוה. מטרתה הייתה לגדל כל פרי הידוע לאדם, גפנים, תבלינים, עצי זית ודגן. אבל שני דורות מאוחר יותר, היו לנכדו של מלך אשור רעיונות אחרים.
המלך אשורבניפל אהב במיוחד לשבת בגינות נוי, כאשר הוא לא צד אריות. 38 בגינתו ישב עם אישתו על ספת עץ, לגמו משקה קל בין העצים. גפן נתן צילו ממעל. עצי דקל ואורנים היו סביב, מוקפים בצמחיה. .נגנים ישבו וניגנו, ומשרתים נופפו המניפות. זקנו הארוך התנופף בבריזה בעוד הראשים הכרותים של אויביו תלויים היע מהם.
הגן מוקף החומה הכיל בין השאר עצי אדר, עררים, ארזים, אגסים, רימונינן, תם עם. אריות נחו בצל. ציפואים צייצו בין בצים, ותוכים התעופפו מעל הצמרות. אגם גדול סיפק מים לכל החיות. העצים היפים ביותר צמחו על פלטה מוגבהת בעמודים אבן אדירים.
19 שנה לאחר מותו של המלך, נשכחו הגינות, והתגלו מחדש רק בחפירות בשנת 1854.
-17 שדרות מטופחות ושיחים גזומים היטב בצורות גיאומטריות שונות. מיטב האצולה הקימה לעצמה גינות כאלו – אך עבר עברו כמה שנים וכל עשירי א 19 כצי אלון בני מאות שנים הועתקו ממקומם רק כדי להיות מותקנים מחדש במקוים "במקוים"ט.
הסחף האופנתי היה כה גדול, עד שכמעט בלתי אפשרי למצוא במדינות רבות יחד גנים בני יותר ממא שנה.
לקריאה נוספת וסיפורים על גינות נוספות, מאת זריה גורבט
ריקי שחם 