נשים הן אסטרונאוטיות טובות יותר?

במשך מעל לשישים שנה של מסעות בחלל, בקושי 15 אחוזים היו נשים ששוגרו אל מחוץ לאטמוספירה. אך זה לא היה צריך להיות כך.

בסוף שנות החמישים, עוד לפני ששוגרה החללית הראשונה, ראש מחלקת החיים בחלל של נאסא וסגנו דנו בסוגיה מי יהיה האסטרונאוט הראשון של ארצות הברית. המלצתם היתה כי נשים הן הבחירה הברורה מתוך שיקולים ענייניים לחלוטין.

"נשים קלות יותר וצורכות פחות חמצן ולכן יש צורך משמעותית בפחות דלק שהיה מכשול מרכזי לשיגור באותם ימים. כמו כן נשים פחות רגישות להתקפי לב אשר היה חשש רב עקב הלחצים הכבדים של ההמראה. בנוסף האמינו כי נשים פחות רגישות לקרינת החלל אליה נחשפים מחוץ לאטמוספירה. ולסיום היו מחקרים רבים שהראו כי נשים מתפקדות טוב יותר במקומות קטנים ובבידוד לטווח ארוך".

אך כידוע המלצתם נדחתה. היה זה הנשיא אייזנהאור שקבע כי המועמדים יבחרו מתוך טייסי הקרב של חיל האוויר האמריקאי, תפקיד שלא היה פתוח לנשים באותם ימים. אך ראש נאסא לא נרתע, ובמימון פרטי בחר מועמדת אישה שעברה את אותם האימונים בדיוק של טייסי הקרב – מיותר לציין שבהצטיינות יתרה. "אנו יכולים לומר היום בוודאות שאישה תהיה הבחירה הנכונה לטיסה המאויישת הראשונה לחלל" אמר ראש נאסא בכנס באותם ימים, ודאג למימון פרטי של אימונים לנשים נוספות.

לבסוף 13 מתוך 19 נשים עברו בהצלחה את כל האימונים, שאף היו קשים יותר משל הגברים. אחוז גבוה יותר מאשר בקרב הגברים.

אך עברו יותר מעשרים שנה בטרם סאלי ריד, האסטרונאוטית הראשונה של ארצות הברית עלתה לבסוף על מעבורת חלל.

לקריאה נוספת