מוחמד שאז הוא בין מאות התושבים באי קוטובדיה שבבנגלדש. בשנים האחרונות העלייה ההדרגתית של מפלס הים דחפה יותר ויותר תושבים לעזוב את האי כיוון שאדמתם כוסתה כליל במים. זהו אי המאוכלס מאות רבות של שנים ושינויי האקלים של השנים האחרונות הם חסרי תקדים. מעריכים כי בשלושים השנים הקרובות יותר משלוש עשרה מיליון תושבי בנגלדש יאלצו למצוא אדמה חדשה לעבור אליה.
אך בדיוק מול חופי האי הקטן, ישנו ניצוץ של תקווה חדשה. שוניות מכוסות צדפות אוייסטרים מנצנצות בשמש כאשר השפל מגיע. שוניות אלו מספקות מזון לשלל חיות הים ופרנסה משמעותית לתושבים. ומוחמד מקווה כי הן אף יהיו אלו שיוכלו להדוף את מפלס המים המאיים.
לפי הרעיון הפשוט, אותו פיתח מוחמד כעוזר מחקר בשנת 2012 במכון למחקר ימי של אוניברסיטת צ'טאגונג, שוניות הצדפות יכולות לרכך את הגלים בטרם יפגעו בחוף ובכך ימנעו את הסחף שמושך את אדמת האי אל קרקעית האוקיינוס. זהו רעיון שכבר הוכיח את יעילותו בהולנד ובארצות הברית. אך כמובן שתי המדינות האחרונות לא צריכות להתמודד עם סופות מונסון והצפות אשר מאפיינות את אזור האקלים שבבנגלדש.
האם הנדסה גאולוגית בעזרת גידול צדפות יכולה להציל איים שלמים? מוחמד העביר את שש השנים האחרונות בניסיון להצליח לאושש תפיסה זו.
ריקי שחם 
כשהאדם מצליח להבין את חוכמת הטבע, הכל אפשרי.
מעודד שיש אנשים שממשיכים לחפש פיתרונות אקולוגיים שכאלה ולא רק מרוכזם בעצמם.
אין כמו ״הרעיונות הפשוטים״ הללו שפתאום קופצים, הלוואי שבמקרה הזה הפיתרון יצליח להציל את בנגלדש.
ללכת עם הטבע
רעיון מדהים. פשוט וחכם.
אחד המקומות הכי אותנטיים בפלנטה שלנו.
מעניין שדווקא מדינות העולם ה-3, אלו שיש להן פחות יד בזיהום כדור הארץ ובשינוי האקלים, הם הראשונים לשלם את המחיר הכבד ונאלצים לנטוש את בתיהם.
כולם עסוקים בקורונה אבל נראה לי הרבה יותר מפחיד שבתוך 30 שנים יותר משלוש עשרה מיליון יצטרכו למצוא בית חדש על אדמה חדשה לעבור אליה.
מסכימה איתך.
מעניין ובעיקר חשוב מאד ריקי, שמחה להתוודע כל פעם מחדש לתכנים שאת מעלה.
תודה! איזו כתבה מעניינת
תודה על חומר מעורר מחשבה. כולנו צריכים להיות מודעים בכל רגע לנזקי האקלים של כדור הארץ.
חיים בהרמוניה עם הטבע
מי היה מאמין שגידול צדפות יכול להשפיע על יבשות. משגע.
מהמם ריקי, תמשיכי להרחיב את עולמנו בעוד פוסטים מעניינים שכאלה.
מאד מתחברת לכל הבלוג הזה שלך ריקי.