בשנים האחרונות יותר ויותר מחקרים חדשים באים לקרוא תיגר על התפיסה שלנו את עולם החרקים איתו אנו חולקים את הפלנטה – כיצורים רובוטיים חסרי רגשות. קשה יהיה למצוא מדען בתחום שיערער על הההבנה שחרקים נצפו מתמוגגים מאושר למראה הפתעה, או שקעו בדיכאון לנוכח ארועים קשים שאינם בשליטתם. הם יכולים להיות אופטימיים, צינים, מפוחדים, ובהחלט מגיבים לכאב כמו כל יונק אחר. המורכבות הרגשית שלהם בעיני המדע גדלה יותר ויותר בכל שנה.
כאשר סקוט וואדל החל במחקרו על אמביציה אצל זבובים לפני מספר שנים – רבים באקדמיה הרימו גבה. היום הרעיון אינו זר כמו שאנו רגילים לחשוב. זבובים ערניים לחבריהם, ולומדים ממעשיהם. לאחרונה ממשלת אנגליה הכירה לאחר מאבק של שנים בכך שסרטנים ולובסטרים הם בעלי מודעות – ואסרה את בישולם בעודם חיים.

אז כיצד ניתן להבחין ברגשות אצל חרקים? וכיצד נאמוד שזו לא רק תגובה מכנית? ומה עלינו לעשות עם הכרה חדשה זו?
לכל המחקרים הללו יש מסקנות לא פשוטות. החרקים נטבחים על ידי בני אדם יותר מכל יצור אחר. 3 וחצי קוודריליון (המון!) חרקים מתים בכל בשנה מחומרי הדברה בארצות הברית בלבד. 2 טריליון מוצאים את מותם על שמשות של כלי רכב בכל שנה בהולנד בלבד. אנחנו חיים בשואה של חרקים מבלי לדעת זאת. מי ירצה לחשוב שהם מפוחדים, אוהבים, מנהלים חיי חברה, וחווים דיכאונות וכאבים כרוניים?

בעשרים וחמש השנים האחרונות נעלמו שבעים וחמישה אחוזים מהחרקים בגרמניה. כמעט חצי מיליון זנים על סף הכחדה. השימוש בחרקים לצרכי מחקר בכל תחום שהוא אינו מעורר מהומה או מחלוקת.
תנועות רבות מנסות לעודד אכילת חרקים על פני יונקים – האם זו תנועה נכונה בכלל ברמה מוסרית? יהיה צורך לרצוח מיליון צרצרים בשביל להשתוות לפרה אחת.
אולי אנו מעדיפים לחשוב שאין לחרקים רגשות – כי אם נבין שיש להם, לא נדע כלל מה לעשות.
איזו תגלית מופלאה. תודה ריקי. שנה אזרחית טובה לך.
מי היה חושב על זה? כל הכבוד לחוקרים שהצליחו להבין פה משהו מהפכני.
את הסרט המצויר ״גיבור על נמלים״ ראית ? בדיסני הבינו את זה כבר מזמן.
יש גם את הסרט ״כוורת בסרט״ על דבורה התובעת את המין האנושי בבית משפט על ניצול של דבורים ומכירת הדבש שלהן.
ללא ספק תודה ריקי, בהחלט שאנו זקוקים להעלות את המודעות והרגישות האקולוגית שלנו.
ראיתי אתמול סרט תיעודי על נהר האמזונס, מקום מושבם של מילוני חרקים וחיות אחרות – הכל כה תלוי ומשולב זב בזה. להתעלם מחשיבותם של חרקים יבוא לחורבן סופי של כדור הארץ.
ממש שמחתי להתוודע לסיפור החשוב הזה.
תודה ריקי, בהחלט מעניין אצלך במרחב האינטרנטי. ממשיך לעקוב.
ממליץ לך על כל סרטי הטבע של דיוויד אטינבורו.
יש את ״החיים עלי אדמות״. בעיני חובה לצפייה.
איזה נושא מרתק. אני זוכר בסרט ״שבע שנים בטיבט״ – הם פינו את כל התולעים מן האדמה לפני שבנו שם מבנה.
מאד מעניין לקרוא אותך ריקי
נושא חשוב אך האם זה כה פשוט ? אם ככה אז מה הפיתרון בחקלאות?
כיצד ניתן להגן על גידולים חקלאיים וגם לספק הגנה לחרקים?
ממש מעניין לקרוא. מעניין לעקוב אחרי התפתחויות בנושאי מחקר אלו. תודה