עד לפני כמאתיים שנה, היתה העגבניה אימתם של רבים מתושבי אירופה. שם החיבה שלה היה "תפוח מורעל". בדיעבד מאמינים שהיא קיבלה את שמה כיוון שעשירי אירופה סעדו בצלחות עופרת. החומציות של העגבניה הוציאה את העופרת אל תוך המזון וגרמה למקרי מוות מרובים. הקשר לצלחת לקח זמן רב עד שנעשה.
את כינוייה ההרסניים משייכים לתקופות קודמות לארועי צלחות העופרת – כמו שמספר אנדרו סמית בספרו "העגבניה באמריקה". על פי אנדרו היא תוייגה כירק ממית המכיל רעלנים רבים.
האזכור הראשון של העגבניה בספרות אירופאית משייך אותה למשפחת ה"דודאים" – פרי המוזכר פעמיים בתנ"ך כמעורר תשוקה ופיתוי. הקשר בין תשוקה לרעל לא הצריך הרבה מאמץ.
העגבניה נקראה טומטי על ידי האזטק מיבשת אמריקה אשר אכלו אותה לפני 1500 שנה לפחות. הספרדים הביאו אותה לאירופה סביב 1500 לספירה, אך במשך 300 שנה היא גודלה רק לצורך נוי. העגבניה זכתה בפופולריות רק סביב 1880 עם הפיכת הפיצה האיטלקית למקובלת.
ריקי שחם 
איזה יופי של סיפור…. בתור פריקית של עגבניות, בכל מצב צבירה, לא יכולה לדמיין סיטואציה בה עגבניות לא היו.
סיפור ממש מעניין, לא ידעתי שהעגבניה הינה המצאה יחסית מודרנית.
ריקי, תודה על השיתוף. איזה פוסט מעניין.
תמיד יוצא עם ידע מעניין חדש.
סיפור חזק ריקי, דוגמא מוחצת למוגבלות הידע האנושי ומאידך לחשיבות התפתחותו כדי שחוסר ידע לא יוביל לאבחנה כה שגויה.
נכון מאד.