בואו נדבר על המוות

התרבות בה אנו חיים זזה באי-נוחות כאשר אנו מזכירים את המילה מוות מדורי דורות. הלכנו לאיבוד בנתיבים המוסריים המנחים אותנו איך לתמוך באלו שניצבים בפני המוות.

כאשר אנו צופים בחדשות נדיר לשמוע את המילה מוות. כאשר מישהו אכן מת השפה התאימה עצמה להתחמק מעימות ישיר עם עובדה זה. אנו נוהגים לומר ״נפטר״, עבר לעולם שכולו טוב, עליו השלום ועוד שלל ביטויים המאפיינים את רוב השפות המערביות. נדמה שרק כאשר מדווחים על מותה של חיה, אנו עוד מעיזים לומר זאת ישירות.

ההימנעות מהשימוש במילה ״מוות״ גוררת את אלה שגוססים ואת משפחותיהם לא לומר דבר, לדבר חיובי או להתחמק מנושא השיחה. היום לדבר על מוות נחשב פעמים רבות לדבר לא נימוסי, וייתכן אפילו המוות עצמו נתפס כארוע חצוף.

Bearers of hope to the dying

לא רק הדיבור על מוות גורם לנו לעבור לצד השני של הכביש, רובנו איננו שוקלים אפשרות של המוות שלנו עצמנו. קלייב ג׳ימס, סוציולוג בריטי, אוהב לומר שבאנגליה, רק 40 אחוזים מהאוכלוסייה רשמו צוואה, ורק 6 אחוזים נתנו ייפוי כח לחלטה מה יהיה בגורלם במידה ולא יוכלו לקחת החלטה רפואית.

במאה העשרים ואחת, הרפואה התקדמה למקום שאנו העברנו את המוות לארוע המתרחש בבית החולים ולא בבית. בכניסתנו לבית חולים אנו מצפים להצלה וחזרה לבריאות. המוות הפך לארוע בו נכשלנו להציל חיים, תקלה רפואית ולא ארוע טבעי. הפסקנו טקסים רוחניים רבים סביב אלו שגוססים ללא מתן תחליף.

Clive James

קלייב מתאר מצב בו רבים מהגוססים משוועים לשיחה על המוות, ואלו האמורים לתמוך בהם מתחמקים ככל שניתן מהנושא. ההימנעות משיח על המוות לא תמנע אותו.
קלייב מספר על גבר בן 90 שהתמוטט והובל חסר הכרה לבית חולים. ילדיו התחננו מרופאיו שיעשו משהו להצילו – הרופאים שאלו מה ביקש שיקרה במקרה שכזה. אף אחד לא ידע. לאחר מבוכה אמר אחד מהם שלפני כשנה ביקש האב מבנו לדבר על הנושא ובנו העביר נושא בחוסר נחת. אחד אחד סיפרו הילדים שהאב ניסה את אותה השיחה עם כל אחד מהם. כולם פרצו בדמעות. לבסוף הגיעה האמא וסיפרה שהיא ובעלה חתמו על הסכמה לא להיכנס לתהליך של מכשירי החייאה – תנו לו ללכת, אמרה בחיוך עצוב.

״עלינו לשנות את כל התפיסה חברתית. המוות אינו ארוע רפואי, אלא ארוע פרטי וחברתי״ מבקש קלייב לומר לכולנו.
איש מעולם לא אמר על מיתת המוות – הלוואי ומעולם לא דיברתי על זה, אך רבים מתחרטים שמעולם לא ניסו.

Different Cultural Beliefs on Death and Dying Practices | LoveToKnow

לקריאה נוספת

5 מחשבות על “בואו נדבר על המוות

  1. היי ריקי, אני שמחה שאת מביאה את הנושא הזה, אני עובדת עם קשישים ותמיד יש קושי באוויר ויאוש מפני אימת הסוף. אולי אם היינו משנים את יראתנו מפני המוות, גם החיים היו נראים אחרת.

  2. נושא מאד חשוב, ואולי בכלל הרבה דברים מתחילים לאחר המוות? על זה אף אחד לא חושב. מרגישה שלא נמצא את התשובה בתרבות המערבית – היא כה לוקה באגוצנטריות שפשוט אף אחד לא מסוגל לתפוס שהעולם ממשיך להתקיים לאחר המוות הפרטי של היחיד.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s