המגפה שביער

אנגליה שאופינה כמעט לחלוטין על ידי עצי האולמוס האדירים שלה ספגה מגפה קשה במהלך שנות השבעים. כמעט כל עצי האולמוס בשטחה נכחדו. מי שחי באותם ימים הביט איך בכל יום ניצבים יותר ויותר שלדים בצידי הדרכים שהיו בעבר ירוקים ועשירים. במהלוך עשור 30 מיליון עצים חלפו מהעולם. העץ הגולמי היה החשוב ביותר לכלכלה של הממלכה. כשמונים זנים של יונקים נעלמו כליל. בשטח קטן באזור ברייטון ניצל יער האולמוס האחרון בעזרת מבנה גאוגרפי נדיר.

הפטריה ההולנדית היתה אחראית למגפה אדירת מימדים זו. ברחבי העולם משתוללות מגפות אלו במימדים חסרי תקדים. הנגיפים עוברים בקלות בין היבשות על אניות מסע אדירות המובילות צמחים נדירים, חומרי גלם, ואף חומרי אריזה מיבשת אחת לאחרת. למרות כל האזהרות והנזק האדיר לחקלאות וליערות – מספר המקרים רק גדל משנה לשנה.

״אנו משתפרים בהתמודודת עם מגפות צמחים אלו, אך האתגרים קשים יותר ויותר. עלינו להיות צעד אחד לפני המגפה ולא רק לנתר אותה״ אומר אפידמיולוג הצמחים סטפן פרנל. ״ללא מעשה קיצוני נמשיך לצפות בהכחדותם של מילוני עצים וזנים אין-ספור״.

Xylella fastidios

במצב הטבעי, המלחמה המתמדת בין הצמחים לטבע מנותרת על ידי התחזקותם של העצים לכל אבולוציה של נגיף זה או אחר. הטבע יודע לעשות את עבודתו טוב יותר מכל אדם. העצים מסוגלים לספוג מעט נזק והמזיקים יוצרים נזק מועט. אך על ידי הובלת המזיקים בקצב בלתי נתפס בין יבשות, אנו מבטלים את היכולת של הטבע לשמור על עצמו. אין מדינה שלא ספגה נזק ליערות שלמים בשנים האחרונות.

בארצות הברית עצי האגוז שבעבר השתרעו לכל אורך החוף המזרחי והמערבי נכחדו כמעט כליל מנגיף שיובא מיפן בתחילת המאה העשרים על גבי אגוז נוי מהיבשת. אוסטרליה מתמודדת עם מגפה לעץ הקינמון בעקבות נגיף ללא מרפא שהגיע מדרום מזרח אסיה. הנגיף זוהה לראשונה עוד בשנות השלושים של המאה הקודמת ומשתולל עד היום בארבעים אחוזים מיערות היבשת. אירופה ספגה אבדות אדירות של אולמוסים מסקנדינביה ועד איטליה בעקבות קורות עץ שהגיעו כחומר בניין מקנדה. 90 אחוזים מיערות אלו נכחדו עד היום.

זיהוי הנגיפים בנמלים כמעט בלתי אפשרית – ולרוב הבעיה מזוהה רק לאחר שהתפשטה ביערות הפתוחים. גם לשינויי מזג האוויר יש השפעה מרחיקת לכת עקב יכולת מזיקים לשרוד באזורים שבעבר לא היו אפשריים בשבילם. גם כאשר המחלה מזוהה התגובה לרוב איטית מדי.

פרנל וצוותו מפתחים מודלים ממוחשבים המסוגלים לזהות בשלבים מוקדמים התפשטויות חדשות. הם מתבססים על ידע מהיכן נכנסים נגיפים למדינות, על מהירות ההתפשטות ודרכי ההדבקות – ועוזרים לאתר בזריזות את המוקדים הרגישים ביותר. הבעיה הקשה ביותר היא העדר תסמינים. כאשר העצים מראים סימני מחלה – אנו כבר חוזים בהיסטוריה של מה שהתרחש.

California To Fire Up Burners To Battle Dead Tree Epidemic | KPBS

אך לאחרונה מפתחים סביב העולם שיטות מתקדמות של זיהוי – ויותר ויותר אנשים נרתמים למשימה. חקלאים, בעלי אדמות ואוהבי עצים מכל סוג כולם לוקחים חלק פעיל. אפליקציות חדשות לנייד מאפשרות למפות בזריזות מוקדים חדשים. עם התרבות של אלו המנתרים את הבעיה בראשיתה אפשרויות העזרה גדלות משמעותית.

מטוסים זעירים חדשים מסוגלים לזהות מגפות על ידי שינוי קל בגוון העלים של עצים מתי שעדיין יש מה לעשות. כלבים מסוגלים לזהות בין רגע עץ נגוע – הרבה לפני כל טכנולוגיה.

אחת הדרכים לריפוי יערות היא לעשות הכלאה בין עצים מקומיים לאלה שלמדו להתמודד עם הנגיף בארץ המוצא. התוצאה היא שאולי לא נאבד את היערות – אך הנוף ישתנה מזה שהיה טבעי עד לא מזמן. ישנם ניסיונות לאתר עצים מקומיים שפיתחו חיסון ולהרבות אותם בקצב מהיר – ובכך לסייע ליערות להתגבר בכוחות עצמם.

אסור לנו להרפות מהערנות. אך יותר ויותר נראה כי יש מה לעשות להציל את היערות.

לקריאה נוספת

8 מחשבות על “המגפה שביער

  1. הלוואי ומהדורות החדשות היו נפתחות בידיעות באמת חשובות כמו מצבם של העצים בעולם. נושא כל כך חשוב ואפס מודעות מצד הציבור.

  2. אלי, ממש כך! הלוואי באמת שהמודעת לכך תגבר.
    ותודה ריקי, הבלוג שלך בהחלט מרחיב את המודעות בנושאים הללו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s