כל פנים שונות אחת מהשניה. כל צבע אור שונה אחד מהשני. לא ניתן להשתמש באותה התאורה בשביל כולם, אומר הצלם מארק בפטיסט.
בראיון לביביסי מספר מארק על התמונה שמשכה אותו להפוך לאחד הצלמים הידועים והנחשקים ביותר בעולם האופנה, התרבות והפוליטיקה של ימינו. מדובר ב״כרטיס שירלי״ של קודק.
שירלי היתה בחורה צעירה, יפה, שעבדה במשרדי קודק בשנות באמצע המאה הקודמת. כאשר ביקשו אנשי קודק ללמד את כל מעבדות פיתוח הפילם שהחלו לצוץ סביב העולם כיצד לכייל את הצבעים של הפילמים – שלחו להם תמונה של שירלי. שירלי הפכה להיות המודל על פיו פותחו כל התמונות של קודק ברחבי העולם. כאשר מעבדת צילומים ביקשה לכוון את המכונות שלה בכדי שצבע העור יצא ״כמו שצריך״ היא הביטה בכרטיס השירלי שקיבלה בדואר.
המעבדות רצו להגיע לעור קרמי, לבן, ״מושלם״ כהגדרתם – הכרטיס היה בשימוש בשנות השישים, שבעים, שמונים, תשעים, ואפילו היום משתמשים בשירלי כמדד לצבע עור.
מארק רואה בכך בעיה קשה של גזענות. בעבודתו מקפיד להביא את צבע העור של מושאיו להידמות עד כמה שניתן לגוון האמיתי. בשבילו ״מושלם״ זה להידמות כמה שיותר לצבע המקורי של המצולם.
בעבודה לוושינגטון פוסט צילם מארק שלוש דוגמניות בגווני עור שונים, ולאחר מכן התאים את צבע התמונה בעזרת ״כרטיס שירלי״. התוצאה מצמררת. עולם הצילום אינו יודע לצלם את אלו שאינם לבנבנים. מארק אינו משתמש הרבה באיפור – צילומיו של ברק אובמה, ספייק לי, או יוקו אונו הם אולי דוגמא לעבודתו המרשימה ופורצת הדרך.
זווית חשובה של המציאות, העולם מוכתב לנו בכך כך הרבה אופנים ואנו בכלל לא מעלים זאת על דעתנו.