בארצות הברית ובמקומות רבים בעולם – חדרי הכושר, מסלולי הריצה ואולמות הספורט הם הדימויים הראשונים שעולים בראשנו כאשר אנו שומעים את המילים המלחיצים רבים ״לעשות כושר״. בכל קולג׳ ישנו מועדון כושר הפתוח 24 שעות ביממה, כמו גם בבתי המלון ומקומות העבודה. המפורסמים ברשתות החברתיות מעלים תכופות צילומים שלהם בבגדי יוגה או לאחר אימון משקולות.
אך בקצה השני של העולם, במדינה עם ממוצע אורך החיים הגבוה ביותר ואחוזי השמנת יתר מהנמוכים ביותר – אין כמעט כלל תרבות של אימוני כושר, המדובר ביפן כמובן. תרבות הספורט אינה נפוצה ולרוב האוכלוסיה אין מנוי לחדר כושר כזה או אחר. אלו המנצלים את הפסקת הצהריים לשעת כושר נראים כיוצאי דופן.
מבין קבוצת הגילאים 20-60 כמחצית לא עושים כושר כלל וכלל. אחרים אולי פעם בחודש. אז מה מתרחש כאן?
למעשה מסתבר שהיפנים מתייחסים להתעמלות כריצה או מועדון כושר. אך התנועה היא חלק מהותי בתרבות שלהם. רבים מהם הולכים קילומטרים ביום ללא תשומת לב רבה לעניין. זה דבר שגור בתרבות, והעיריות משקיעות תקציבים רבים במסלולי הליכה נוחים. טיולים ביער הם בילוי מקובל ונפוץ.
רוב האוכלוסיה של המדינה מתגוררת בערים המאפשרות להתנהל בקלות בעזרת הליכה בלבד ללא צורך ברכב. מקומות העבודה, חנויות, מסעדות – כולם במרחק הקרוב למקום המגורים ונגישים. כאשר אנשים הולכים לעבודה, הם באמת הולכים. כאשר הם הולכים לקניות – הם הולכים. כאשר הם הולכים לארוחת ערב – הם הולכים.
אולי נוכל חלקנו לאמץ מעט מתרבות זו, עם פתח שנה חדשה.
אין ספק שזה המרכיב הכי חשוב לביות בתנוע וללכת
נושא חשוב מאד.
לנוע עם הגוף בהחלט חשוב- באמת לא משנה איך, העיקר שזה מתוך הנאה ושמחה.
תודה ריקי כתבה בהחלט מעניינת.