דעיכת תעשיית הפחם במדינת אריזונה וקנטקי למרות הבטחת הנשיא טראמפ להחזיר לתושבי האזור את מקור פרנסתם – מציגה באור שלילי את הבטחותיו הכוזבות של הנשיא היוצא.
במשך שנים זרם החשמל ממפעלי הפחם האדירים האלו ממרחבי מדבר נבחו בשמורה בצפון אריזונה. תחנת הכח סיפקה חשמל לאלפי בתים מפיניקס ועד לאס-וגאס תוך כדי שריפת 240 קרונות משא עמוסים בפחם בכל יום.
אך בסיום יום עבודה מוקדם יותר השנה, רק קומץ רכבים חנו במגרש החניה העצום. מחזה דומה התרחש בכל אחת מתחנות הכח הסמוכות. עשרות מכונות כריה ענקיות שחצבו בכל יום בהר עמדו ללא נוע. לא נראה כורה אחד בכל האזור.
מפעלים אדירים אלו היו בחזית מסע הבחירות של טראמפ בשנת 2016 – במלחמתו להציל את הפחם. ״אנו נשיב את הכורים לעבודה״ הכריז אז הנשיא המועמד. הוא לא עמד במילתו. למרות תרומות עצומות שקיבל מתעשיית הפחם, מינוי בכירים מהתעשייה במשרדי ממשלה ופגיעה מכוונת החוקי איכות הסביבה – כמות הכורים דועכת מידי שנה.
בשנים לאחר בחירתו לנשיא הבטיח הנשיא מימון בסך מיליארד דולר רק בכדי להשאיר מפעל זה בחיים. בעלי תפקידים במדינה התחייבו לרכוש מהמפעל חשמל, וחברת הפחם הגדולה באזור התחייבה להעניק לו הנחות ענק. כל זה לא התרחש והמפעל יצא מפעולה למרות הכל.
אלוין לונג שעבד במפעל במשך חמישים שנה ותמך שנים במפלגה הרפובליקנית, אמר לאחרונה בעיתונות ששינה את עמדתו הפוליטית והוא עוזב את המפלגה. ״באמת חשבנו שיש לנו סיכוי כשהצבענו עבור טראמפ, אך אין לי עניין להקשיב לו יותר, כל הבטחותיו ירדו לטימיון״.
במידה מסויימת המחירים הנמוכים של הגז והמעבר לכרות אנרגיה ירוקה, ולבסוף הקורונה עצמה – הכניעו את המפעל הענק ואת הבטחות הנשיא המכהן. אך קריאה מדוקדקת בעשרות מסמכים ומיילים מעלה בספק האם היתה כוונה אמיתית ואפשרית להציל את מקומות העבודה – או הכל מלכתחילה היו מילים נבובות כחלק ממערכת בחירות.
״לא היתה פוליסה שטראמפ יכול היה לנהוג בה בכדי להציל את המפעלים. זו היתה רק רטוריקה לרתום את בעלי הצווארון הכחול לשורותיו״ אומר פיטר שולמן היסטוריון ומחבר הספר ״פחם והאימפריה״. למעשה דעיכת תעשיית הפחם היתה גדולה יותר תחת הנהגת טראמפ יותר מאשר תחת כל ממשל אחר בהיסטוריית ארצות הברית. למעשה איכות האוויר עלתה משמעותית דווקא תחת כהונתו למרות נסיגת הממשל מכל הצהרות שמירת הסביבה.
על גבעות הנמצאות דקות ספורות מהמפעל העצום והשומם נמצאים כיום שתי חוות סולריות שהוקמו על ידי שבט הנבאחו. הם עדיין בחיתולים ומייצרות אחוזים ספורים ממה שהיה מסוגל לייצר המפעל האדיר. רק שני אנשים מתחזקים אותם – בעוד שמפעל הפחם דרש 850 פועלים מידי יום. כקהילה אנו נפגענו – אך נעבור את זה, נשרוד, כמו אבותינו, אומר סוס-לבן, עובד לשעבר במפעל הפחם.
Great!
כמו שנאמר אימפריות נופלות בסוף
בן אדם אפס, שום דבר לא קיים. לא שאני בעד תעשיית הפחם, אבל הוא מפקיר כל מי שאי פעם תמך בו. בן אדם פח.
הלוואי שכבר יעלם מהשלטון, הוא ושכמותיו, לא רואה שאצלנו יש מישהו יותר ראוי.
אמריקה ידועה כמדינה שמפקירה את החלשים.