ארכיטקטורה לחרשים

ג׳פרי מנספילד מנהל קבוצת העיצוב ״מאס״, זכה לאחרונה בפרס לקידום מרחב לחרשים. כמעצב שנולד בעצמו כחרש מתעניין ג׳פרי במרחב הפיזי של אנשים עם חרשות. הוא שם לב כיצד מרחבים הלוקחים בחשבון את לקויי השמיעה שונים מארכיטקטורה מקובלת ויש ביכולתם להגביר או להחליש את יכולת התפיסה החושית של הנמצאים בהם.

עניין זה גרר את ג׳פרי לחקור כיצד חרשות משפיעה על המרחב וכיצד המרחב משפיע על לקויי השמיעה במספר שכבות ולאורך מספר שנים. על עבודה זו קיבל מענק בסך 50,000 דולר להמשך פיתוח רעיונותיו.

ג׳פרי מתמקד בעיקר בבתי ספר, ומראה כיצד אפליה או התעלמות משאירה את החרשים פגיעים פיסית, נפשית ואף מינית – דברים שעל ידי ארכיטקטורה נכונה ניתן למנוע או לפחות להקל.

מרחבים לחרשים על פי תפסותיו לוקחים בחשבון את החושים, ובמיוחד מתחילים מהשיח המבוסס על שפת הסימנים. המרחב מאפשר קשר עין תמידי בין האנשים, מרחק מינימלי המאפשר תקשורת נוחה, תאורת יום נדיבה ונקיה מאור בוהק וצללים, וחומרים חמים ואורגנים המזמינים תגובה חושית ואינם נפוצים במבנים המוכרים לנו.

פעמים רבות יהיו מקומות המפגש המרכזיים בנויים כדי להכיל חצי גורן ולא מבנה של שורות של כסאות. המסדרונות רחבים יותר כדי לאפשר לשני אנשים או יותר לפסוע זה לצד לזה ולשוחח בשפת הסימנים תוך תנועה נוחה. פינות שקופות במעברים מונעות התנגשות מיותרת ומסוכנת של מי בא מעבר לפינה.

בחירת החומרים האקוסטיים חשובה אף היא כדי למזער הדים לא רצויים המפריעים לאלו עם שמיעה מוגבלת. הרצפה עצמה חלולה כדי לאפשר לאדם לרקוע ברגלו על מנת למשוך את תשומת ליבו של מי שנמצא בעבר השני של החדר.

החללים הציבוריים ברובם כיום מתעלמים מגורמים אלו ומעוררים חרדה, מתח, ניכור וחוסר קבלה אצל לקויי השמיעה.

לקריאה נוספת