כשהיטלר לקח ספידים

העיתונאי נורמן אוהלר רוצה לשנות את הסיפור ההיסטורי של מלחמת העולם השניה בעקבות מחקר על התמכרות הנאצים למטא-אמפטמינים.

נורמן זוכר כאשר חומת ברלין נפלה. הוא בדיוק היה עסוק בהתנסויות של ל.ס.ד. ואקסטזי. סצנת הטכנו התחילה במבנים נטושים בהם נפגשו לראשונה צעירים מהמזרח ומהערב. הם לא הבינו איש את רעהו והאקסטזי עזר לשבור את הקרח.

ספרו ״בליץ״ מציג את הסיפור שלא מסופר על הקשר העמוק של הרייך השלישי עם קוקאין, הרואין, מורפיום, ובעיקר מטא-אמפטמינים, קריסאל מת׳. על פי נורמן היטלר היה מכור לחלוטין, וכאשר נכנס בפעם האחרונה לבונקר כבר היה ללא ורידים מרוב זריקות של סמים אלו.

מחקרו של נורמן החל עם כתביו של דוקטור תאודור מורל, הרופא הפרטי של הפיהרר. מאז עבר נורמן עשרות ארכיונים, ודיבר עם כל היסטוריון לתקופה שמצא. החומר על הנושא היה בשפע, ופשוט לא עניין היסטוריונים עד שנורמן הופיע לרכז אותו. הוא השתמש בפחות מחצי מכל שאסף לצורך ספר זה.

בתחילתה של רפובליקת ויימאר התעשייה של התרופות פרחה. גרמניה הובילה בשוק יצוא המורפיום והקוקאין, והסמים היו זמינים בכל פינת רחוב. עם עליית הנאצים לשלטון הוצאו כל הסמים הללו מהחוק והמשתמשים הוכרזו כקרימינלים שהוצאו להורג.

אך למדינה שנקראה לדגל ולעמוד בקצב שהיטלר דרש, חיפשו הכימאים פתרון. האמפיטמין שבו השתמשו האמריקאים באולימפיידת ברלין ב1936 דחף את גרמניה להמציא תמריץ משלה. מתיל-אמפטמין במהרה הפך לכדור יומיומי אותו לקחו כולם, החל ממזכירות ועד לנהגי הרכבות – ללא כל מרשם. החומר הוכנס לשוקולד שנמכר במכולת. כינו אותו כ״נציונל סוציאליזם בכדור״.

Adolf Hitler and his private doctor Theodor Morell in February 1944.

במהרה לקחו אותו גם החיילים היצאו לקרב. בעזרתו יכלו להלחם חמישים שעות ללא שינה, וללא פחד. כל החיילים בחזית הצרפתית נדרשו לקחת מנה אחת כל יום לפני הפלישה הגדולה לצרפת. מפעלים של כימיקלים נקראו לייצור המוני. ההיסטוריונים מסכימים כי ללא מטא-אמפטמין הפלישה לא היתה מתבצעת, כיוון שהיה הכרח לעצור בלילה באמצע ההרים לנוח. אך הכדורים אפשרו להלחם שלושה ימים ברציפות – הבליץ המפורסם קיבל את שמו.

לפני ניסיון פלישה לאנגליה פיתחה גרמניה מסטיק קוקאין בכדי לאפשר לחייל בודד להפעיל צוללת במשך ימים במעלה נהר התיימס.

בשנת 1941, כאשר רופאו של היטלר לא הצליח לטפל במכאובים מהם סבל עשרות שנים – נתן לו הרואין המגביר תחושות אופוריה. במהרה לקח היטלר מספר זריקות בכל יום. היטלר לא אהב לקחת כדורים, והרופא הפרטי שלו אהב להזריק, הם הסתדרו טוב. הפיהרר תמיד חיפש השפעה מהירה ומיידית.

היטלר לא היה המטופל היחיד של ד״ר מורל. גם מוסוליני קיבל את אותם זריקות שבועויות של הרואין. ב1945 הפגיזו בעלות הברית את מפעלי ייצור הכדורים, ובעקבות המחסור הפיהרר פיתח תסמיני גמילה קשים. חלש, מזיע, ריר נוזל מפיו, ודוקר את גופו עם מספריים ללא הפסקה. כולם דיברו על הריח הרע שנדף מפיו במהלך הימים האלה בבונקר. כנראה שלהפסיד את המלחמה בדיוק שאתה נגמל על כורכך מהתמכרות לסמים זאת חוויה לא פשוטה.

לקריאה נוספת

4 מחשבות על “כשהיטלר לקח ספידים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s