שבע עשרה שנה בבידוד

הציקדות, החרק הגדול והמרעיש החל להגיח מהאדמה לאחר שהיו בתרדמת משנת 2003. הם יוצאים מתוך האדמה כמו המתים החיים העולים מהקבר בסרט אימה.

הם צועדים בקבוצות גדולות באותו הכיוון בתוך היער ובמעלה העצים שם הם מוצאים את מקומם על ענפים. לאחר מכן הם משילים את השלד החיצוני, בתחילה עם גוף לבנבן ודביק, בזריזות הם מגדלים עיניים אדומות, מעטה שחור-פחם – וממריאים באלפיהם.

File:Omoda Seiju - Cicada - Google Art Project.jpg - Wikimedia Commons

לאחר שבע עשרה שנה של אכילה שקטה של שורשי עצים מתחת לאדמה, הופיעו הציקדות ברחבי ארצות הברית. לפחות הצבים והציפורים מאושרים משפע המזון שנקרא בדרכם – כמו גם חוקרי החרקים הסבלניים.

משך החיים של הציקדות הוא מהארוכים ביותר של כל חרק – אך הם מעבירים רק חלקיק זעום של חייהם בשמש. הם מגיחים בחמישה עשר מקומות מסויימים בארצות הברית.

הציקדות אינן רעילות, ואינן מזיקות. רק עצים צעירים עלולים למות עקב הכמות האדירה של הביצים שהן עלולות להטיל עליהן. מרגע שהן מגיחות מהקליפה החיצונית הן חסרות כל הגנה עד שכנפייהן החדשות מתייבשות ומוכנות לתעופה, מה שהופך אותן לטרף חביב על צפרדעים וחיות רבות אחרות.

Fantastic and very detailed cicada designed by Kota Imai and ...

כוחן היחיד של הציקדות הוא מספרן האדיר. מיד לאחר שהן מגיחות, כולן בבת אחת, הטורפים המומים ממספרן העצום. הציקדות מטילות את הביצים בשלווה ומתות מיד אחרי שמשימתן הבוגרת הסתיימה. לאחר שבוקעות הביצים הן נופלות לאדמה ומתחפרות למשך שבע-עשרה השנים הבאות.

הציקדות יכולות להגיע לאחר 17 שנה או 13 שנה, מספרים ראשוניים שאינם מסתנכרנים עם מחזורי החיים של הטורפים הרבים. החקלאים שיכולים לחזות את ביקורן במדויק רק צריכים להמנע משתילה של עצים חדשים באותה השנה.

לקריאה נוספת

מחשבה אחת על “שבע עשרה שנה בבידוד

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s