לגור עם קרינה

במרץ, עם תחילת פריחת הדובדבן, באיזור בו התרחש אחד האסונות הגרעיניים הגדולים ביותר שידע העולם. ארועי הכדורסל והכדוריד האולימפיים יתרחשו גם בקרבת מקום. למעשה ממשלת יפן עובדת ללא לאות בניסיון לנקות את כל האזור מקרינה.

גילס פרייס מתעד תהליך זה בספרו החדש ״מגורים אסורים״. פועלי בניין, רחפנים, ונהג מונית שמקבל תשלום בכדי שתהיה שם מונית אל אף שכמעט ואין תושבים. לאט לאט מגיעים קבוצות קטנות של תושבים להתחיל שם פרק חדש בחייהם. בית נטוש בו עשב גדל מהקירות לצד בית משופץ הוא מראה נפוץ.

כשבעים וחמשה אלף פועלים עבדו מספר שנים בקרצוף כבישים, קירות, גגות, מרזבים, ביובים ושבילים. הם הסירו אלפי דונמים של דשא, עצים ואדמה וקברו אותם בשקיות אטומות. היום מתגוררים בשתי שכונות כאלף מאתיים בני אדם, שכונות שאכלסו עשרים ושמונה אלף איש. פרייס הבחין בחיים נורמלים למראה, אך כאשר הרחיק לכת ממרכז העיר ולו במעט החל מונה הגייגר שלו לצפצף בקול.

מספר תושבים עדיין חוששים מהקרינה אך אין להם לאן ללכת. החשש הזה בולט בצילומיו של פרייס שצולמו כולם עם מצלמה אינפרה-אדומה. טכניקה המדגישה שכבה נסתרת בצורה מטפורית.

ההשפעה הפסיכולוגית של האסון הגרעיני עצומה. למעשה רק אדם אחד מת מקרינה, אך היתה קפיצה במקרי המוות במיוחד סביב אנשים מבוגרים שנאלצו לעזוב את בתיהם, מחלות שלא קיבלו טיפול עקב המהומה כמו סכרת ומקרים של פוסט טראומה.

הספר ״מגורים אסורים״ יוצא לאור בימים אלו.

לקריאה נוספת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s