חוק פרקינסון

בימינו זו אמירה מקובלת שהזמן שלוקח לסיים דבר מה זהו בדיוק הזמן שאנו מקצים לדבר זה. ההיסטוריון הימי והסופר סיביל פרקינסון פתח כך את המאמר הידוע שלו למגזין ״כלכליסט״ בשנת 1955, וחוק זה עומד בעינו גם היום.

פרקינסון מביא כדוגמא אישה מבוגרת הכותבת מכתב לאחייניתה. הזמן שלקח לה לכתוב מכתב נמשך כל היום שלה כיוון שזה כל מה שהיה לה לעשות באותו היום. אך פרקינסון לא רצה חלילה ללעוג לנשים מבוגרות, כי אם לבירוקרטיה הבריטית. הוא הבחין כי למרות שחיל הים צמצם עצמו בשני שליש באותם שנים, ההנהלה רק התרחבה. היו פחות אנשים ופחות דברים לנהל אך העבודה הכרוכה בניהול מה שנותר אינה משתנה ביחס ישר.

סיסיל פרקינסון

פרקינסון הצביע בעבודתו על מספר גורמים. הצורך של מנהל להעסיק לפחות שני פקודים תחתיו כדי שלא יהיה אחד המאיים על עבודתו שלו, והעובדה שיותר מנהלים מייצרים יותר בירוקרטיה שיש צורך לנהל אותה.

חברות לרוב מתחילות עם מבנה היררכי שטוח, אומר טורנר – חוקר חברתי מוינה. אולי שני מהנדסים. ככל שהחברה גדלה הם מעסיקים עוזרים המקודמים לתפקידי ניהול ומעסיקים עוזרים משלהם. עם הזמן נוצרות שכבות סינתטיות להחזיק אך ורק את המבנה ההיררכי. הפירמידה פעמים רבות גדלה עד אשר היא אוכלת את כל תקציב החברה. מספר האנשים ממנו מתחיל השינוי במבנה עומד על עשרים אומר טרנר על תצפיותיו. במבנה כזה הבחין פרקינסון שככל שנותנים לעובד יותר זמן למשימה, כך המשימה לוקחת יותר זמן.

לקריאה נוספת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s