החוג לשחמט ברחוב הירקון

פעם היה לי דוד קומוניסט.
הוא חשב שמאיר וילנר
מראה את הפנים שלו מול פני הנצח.
אחר כך מאיר וילנר מת
בבית קברות
וגם הדוד שלי
וגם הקומוניזם.
ככה זה כשתאוריות לא מחזיקות מים
הם כאילו נותנים חבטה אדירה
שוברים זגוגיות
ומגלים את הריק מהצד השני של היש
אפילו לא מגלים שערים
אחרי המקום הזה של ההגדרה.
מאז אני פרשתי לי כנפיים
מכל האמרות
ומכל התאוריות
ואני פשוט לא מאמינה לאף אחד.
כולם חולמים להם את החלומות שלהם
כשהם שוכבים על המטה או הספה
וזאת נראית כאילו היא ערש דוי.
אחרי שוילנר מת
כל העולמות של אוקלידס
ושל פרויד
ושל כל מי שיודע מה שטוב לי
הפכו להיות שבויים בתוך
קישואים גדולים
ולכן אני שונאת קישואים.
הקישואים הם כמו תחבושות
לפנים מצולקות של שקרנים.
יש להם טעם של אין טעם
ויופי שמביא בקטנה
את הסתמיות של התאוריה.
אני לא אוהבת תאוריות
ואף אחד לא יבדיל לי בין טוב ורע.
כי כל מעוות שמחליט בשבילי
מנותק מהסביבה
ולא מבין
שאני לא שמה טלאי צהוב
ובטח לא עוקבת אחרי אלה
שמחפשים ב ebay
חפצים של טרוריסטים ונאצים
כמו חפצים של בעלי תאוריות.
גם היום עוד לא קבעתי צבע
לבגידה.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s