מי יציל את חופי בנגלדש?

מוחמד שאז הוא בין מאות התושבים באי קוטובדיה שבבנגלדש. בשנים האחרונות העלייה ההדרגתית של מפלס הים דחפה יותר ויותר תושבים לעזוב את האי כיוון שאדמתם כוסתה כליל במים. זהו אי המאוכלס מאות רבות של שנים ושינויי האקלים של השנים האחרונות הם חסרי תקדים. מעריכים כי בשלושים השנים הקרובות יותר משלוש עשרה מיליון תושבי בנגלדש יאלצו למצוא אדמה חדשה לעבור אליה.

אך בדיוק מול חופי האי הקטן, ישנו ניצוץ של תקווה חדשה. שוניות מכוסות צדפות אוייסטרים מנצנצות בשמש כאשר השפל מגיע. שוניות אלו מספקות מזון לשלל חיות הים ופרנסה משמעותית לתושבים. ומוחמד מקווה כי הן אף יהיו אלו שיוכלו להדוף את מפלס המים המאיים.

מזח של צדפות מאת ריקי שחם

לפי הרעיון הפשוט, אותו פיתח מוחמד כעוזר מחקר בשנת 2012 במכון למחקר ימי של אוניברסיטת צ'טאגונג, שוניות הצדפות יכולות לרכך את הגלים בטרם יפגעו בחוף ובכך ימנעו את הסחף שמושך את אדמת האי אל קרקעית האוקיינוס. זהו רעיון שכבר הוכיח את יעילותו בהולנד ובארצות הברית. אך כמובן שתי המדינות האחרונות לא צריכות להתמודד עם סופות מונסון והצפות אשר מאפיינות את אזור האקלים שבבנגלדש.

האם הנדסה גאולוגית בעזרת גידול צדפות יכולה להציל איים שלמים? מוחמד העביר את שש השנים האחרונות בניסיון להצליח לאושש תפיסה זו.

לקריאה נוספת

על הנמלה שבכתה

בשנים האחרונות יותר ויותר מחקרים חדשים באים לקרוא תיגר על התפיסה שלנו את עולם החרקים איתו אנו חולקים את הפלנטה – כיצורים רובוטיים חסרי רגשות. קשה יהיה למצוא מדען בתחום שיערער על הההבנה שחרקים נצפו מתמוגגים מאושר למראה הפתעה, או שקעו בדיכאון לנוכח ארועים קשים שאינם בשליטתם. הם יכולים להיות אופטימיים, צינים, מפוחדים, ובהחלט מגיבים לכאב כמו כל יונק אחר. המורכבות הרגשית שלהם בעיני המדע גדלה יותר ויותר בכל שנה.

כאשר סקוט וואדל החל במחקרו על אמביציה אצל זבובים לפני מספר שנים – רבים באקדמיה הרימו גבה. היום הרעיון אינו זר כמו שאנו רגילים לחשוב. זבובים ערניים לחבריהם, ולומדים ממעשיהם. לאחרונה ממשלת אנגליה הכירה לאחר מאבק של שנים בכך שסרטנים ולובסטרים הם בעלי מודעות – ואסרה את בישולם בעודם חיים.

הנמלה שצחקה

אז כיצד ניתן להבחין ברגשות אצל חרקים? וכיצד נאמוד שזו לא רק תגובה מכנית? ומה עלינו לעשות עם הכרה חדשה זו?

לכל המחקרים הללו יש מסקנות לא פשוטות. החרקים נטבחים על ידי בני אדם יותר מכל יצור אחר. 3 וחצי קוודריליון (המון!) חרקים מתים בכל בשנה מחומרי הדברה בארצות הברית בלבד. 2 טריליון מוצאים את מותם על שמשות של כלי רכב בכל שנה בהולנד בלבד. אנחנו חיים בשואה של חרקים מבלי לדעת זאת. מי ירצה לחשוב שהם מפוחדים, אוהבים, מנהלים חיי חברה, וחווים דיכאונות וכאבים כרוניים?

נמלה רוקדת מאת ריקי שחם

בעשרים וחמש השנים האחרונות נעלמו שבעים וחמישה אחוזים מהחרקים בגרמניה. כמעט חצי מיליון זנים על סף הכחדה. השימוש בחרקים לצרכי מחקר בכל תחום שהוא אינו מעורר מהומה או מחלוקת.
תנועות רבות מנסות לעודד אכילת חרקים על פני יונקים – האם זו תנועה נכונה בכלל ברמה מוסרית? יהיה צורך לרצוח מיליון צרצרים בשביל להשתוות לפרה אחת.

אולי אנו מעדיפים לחשוב שאין לחרקים רגשות – כי אם נבין שיש להם, לא נדע כלל מה לעשות.

לקריאה נוספת

החיים הסודיים בשיחים

שורות של שיחים המפרידים חלקת אדמה אחת מאחרת הן נוף המאפיין את אזורי הכפר האנגלים. בעולם הנשלט באופן בלעדי על ידי בני אדם, שורות אלה מהוות מקלטים הכרחיים, ומסדרונות לבעלי חיים רבים.

שורות שיחים אלו נשתלו באופן מסורתי בכדי לשמור על הבקר בחלקות מגודרות, אולם כיום שורות אלו הן בעלות חשיבות היסטורית לא פחות מהכנסיות הגדולות בעולם, חלקן בנות יוצר משמונה מאות שנים. אנגליה מתהדרת בשבע מאות אלף קילומטרים של ערוגות שיחים – יותר מכלל הכבישים במדינה.

ערוגות אלו אומצו גם באירופה ולאחרונה בקליפורניה, והן מהוות סביבות אקולוגיות עצמאיות וחשובות לבעלי החיים של האזור. הן נותנות מקום מסתור לחרקים רבים אשר מפרים את השדות הנמצאים בשכנות, וסופגות פחמן רב מהאטמוספירה.

שיחים מקיימי חיים ריקי שחם

אקולוגים רבים מאמינים שככל שנעודד יותר שתילה של ערוגות אלו – כך נצליח ליישב את הקיום ההדדי של הטבע והחקלאות. אנגליה מטפחת מזה מאות שנים מקצוע של מתחזק ערוגות שיחים, ושלושים סוגים שונים של צורות גינון קיימות ברחבי המדינה.

מחקרים באסיה הראו שמעבר למקום מסתור לבעלי חיים רבים, ערוגות אלו מונעות סחף, עוצרות שיטפונות, מצננות את האוויר ואף עוצרות התפשטות של מחלות מדבקות. עטלפים וציפורים משתמשים בהן לניווט. יונקים שונים, קיפודים, נמלים ועכבישים מוצאים בהם שבילים לנוע מחלקה אחת לאחרת – בסביבה המגודרת ומחולקת על ידי בני אדם. מחקרים מראים שזו הדרך היחידה להמשיך ולקיים מכרסמים רבים באזורים חקלאיים.

בקליפורניה מצאו ששתילה של שיחים אלו מורידה את הצורך במדבירים כיוון שהם מזמינים ציפורים הניזונות מהמזיקים עצמם. דבורים מוצאות שם את מחייתן ומפרות את השדות ובכך מניבות יותר תפוקה מהאדמה. על פי ההערכות 300 מטרים של שיחים חוסכים 4,000 דולר בחומרי הדברה בכל מספר שנים.

עכברים בשדה ריקי שחם

ממשלת אנגליה אסרה על הסרה של שיחים ללא אישור ממשלתי, וממשלת צרפת התחייבה לשתילה של אלפי קילומטרים נוספים. אך בכדי לזכות בטוב של חלקות אדמה ייחודיות אלו יש צורך גם בתחזוקה שוטפת – דבר המתקיים בפחות מחצי מהשיחים נכון להיום.

אך המגמה החדשה בהחלט חיובית, והחלום של שורות שיחים שיחצו את כל המדינה הוא בהחלט חלום ששווה לחלום אותו.

לקריאה נוספת

למה ירוק?

הצבע הירוק מזוהה עם שמירה על איכות הסביבה ועם הטבע בכלל. קשה להביט על לוגו ירוק מבלי לקשר אותו מיד לתנועה כזו או אחרת המציגה עצמה כמיטיבה עם העולם. קשר הדוק זה מתקיים מזה אלפי שנים. מקור המילה "ירוק" באנגלית מגיע משורש המילה "לגדול".

העיניים שלנו כבני אדם יותר רגישות לצבע הירוק מאשר לכל צבע אחר. יכולת ייחודית מבין היונקים אשר אינם מסוגלים להבחין בין אדום לירוק. גילוי ארכיאולוגי מצא חרוזים ירוקים בני 12,000 שנים ממרכז חקלאות אשר מאמינים כי הם מבשרים את שפע האדמה.

מקדש איסלמי מאת ריקי שחם

המצרים הקדמונים קישרו את הצבע הירוק לחקלאות לפני עשרת אלפים שנים. שמו של הצבע הירוק ייצג כמו כן את המילה "שפע" ונכתב בצורה של צמח פפירוס פורה. אוסיריס אשר היה אל החקלאות צויר ופוסל פעמים רבות בצבע ירוק בהיר. אבן הג'ייד הירוקה סימלה בתרבויות רבות מהמזרח הרחוק ועד המאיה בדרום אמריקה את שפע האדמה.

אך תרבויות מעטות קידשו את האדמה כמו האיסלאם. בקוראן, למלעה מאלף שנה לפני כל תנועה ירוקה אשר קיימת כיום, התבקשו המאמינים המוסלמים להיות שומרים זמניים של האקולוגיה במהלך חייהם. הם הונחו לא להפר את האיזון העדין של הבריאה על ידי צריכת יתר או הרס מיותר. במאה ה13 הוגי דעות מוסלמים כתבו מאמרים רבים על חקלאות ססטיינבילית, זיהום הסביבה ושמירת בעלי חיים. הם אף ניסחו צו זכויות בעלי החיים. לכן לא מפתיע שהירוק הוא הצבע החשוב באיסלאם, והצבע האהוב על הנביא מוחמד. "שלושה דברים יכולים להסיר צער – מים, ירוק, ופנים טובות" אמר מוחמד.

בימים לא פשוטים אלה של חוסר ודאות על עתידו של כדור הארץ, ישנה הסכמה בין מרבית המעורבים כי הצבע הירוק המגיח עם האביב בשלל צורות – לוקח תפקיד חשוב בקיום עתידנו כולם.

לקריאה נוספת

האם מגדלי הקירור יכולים להציל אותנו פעם נוספת?

עם ההתחממות הגלובלית המתחזקת בכל שנה, כך גובר הצורך באמצעי קירור של אזורי המחיה.
אך כמו שד המזין את עצמו, כל אותם אמצעי מיזוג צורכים חשמל רב ופולטים גזים לאטמוספירה ורק מגבירים את המצב הקשה בו נמצאת הפלנטה שלנו.

אך מתברר שמאז ימי קדמוני מצרים והאימפריה הפרסית, קיימת דרך מוצלחת בהרבה בכדי לשמור את מגורינו קרים, ללא כל זיהום סביבתי. ייתכן והגיע הזמן שאותו "קולט רוח" ישוב ויבוא לעזרת כולנו.

העיר יאזיד במרכז איראן היתה משך אלפי שנים מרכז חדשנות טכנולוגית. היא המקור למערכת השקיה תת קרקעית מהראשונות שידע העולם, מערכת קירור תת קרקעית, ואפילו רשת העברת חבילות שהקדימה את שירות הדואר בלמעלה מאלפיים שנה.

מגדלי הקירור של איראן מאת ריקי שחם

מבין ההמצאות שנולדו ביאזיד – נמצא גם "קולט הרוח" – מגדלים אלו נראים בכל פינה ברחבי העיר. זו העיר עם הכמות הגדולה ביותר של קולטי רוח בעולם כולו. לרוב הם מרובעים אך קיימים גם בצורות גאומטריות נוספות. בלעדיהם לא ניתן היה להתגורר באזורים אלו של כדור הארץ.

כיוון שמגדלים אלו אינם זקוקים לחשמל או כל אנרגיה אחרת – הם יכולים לעשות מהפכה משמעותית בעולם. כיום מעריכים שכעשרים אחוז מכלל צריכת החשמל העולמית מנותבת למיזוג אוויר.

מבנה המגדל, כמות הפתחים שבו ומיקומו ביחס לבית ולסביבה מכתיבים את יעילותו. הרוח נכנסת מבעד לפתחים ויורדת לחלל תחתון שם נאסף החול וחלקיקי האבק. הלחץ והפרשי הטמפרטורה מזרימים את האוויר מעל מאגרי מים אשר מצננים את האוויר עוד יותר. פתחים מיוחדים מאפשרים לאוויר החם לצאת, לאור נטיתו הפיסיקלית לעלות כלפי מעלה.

מבנים רבים במערב מעתיקים טכנולוגיה עתיקה זו, וניתן לראות מגדלי קירור פאסיבי על גגות קניונים ומרכזים מסחריים ברחבי ארצות הברית, אשר מצליחים לקרר בפער של עד כ-16 מעלות צלסיוס בין הפנים לחוץ ללא כל צריכת אנרגיה.

לקריאה נוספת

האימה מהעגבניה

עד לפני כמאתיים שנה, היתה העגבניה אימתם של רבים מתושבי אירופה. שם החיבה שלה היה "תפוח מורעל". בדיעבד מאמינים שהיא קיבלה את שמה כיוון שעשירי אירופה סעדו בצלחות עופרת. החומציות של העגבניה הוציאה את העופרת אל תוך המזון וגרמה למקרי מוות מרובים. הקשר לצלחת לקח זמן רב עד שנעשה.

את כינוייה ההרסניים משייכים לתקופות קודמות לארועי צלחות העופרת – כמו שמספר אנדרו סמית בספרו "העגבניה באמריקה". על פי אנדרו היא תוייגה כירק ממית המכיל רעלנים רבים.

עגבניות כרעל מאת ריקי שחם

האזכור הראשון של העגבניה בספרות אירופאית משייך אותה למשפחת ה"דודאים" – פרי המוזכר פעמיים בתנ"ך כמעורר תשוקה ופיתוי. הקשר בין תשוקה לרעל לא הצריך הרבה מאמץ.

העגבניה נקראה טומטי על ידי האזטק מיבשת אמריקה אשר אכלו אותה לפני 1500 שנה לפחות. הספרדים הביאו אותה לאירופה סביב 1500 לספירה, אך במשך 300 שנה היא גודלה רק לצורך נוי. העגבניה זכתה בפופולריות רק סביב 1880 עם הפיכת הפיצה האיטלקית למקובלת.

לקריאה נוספת

בינה מלאכותית לבעיות אתיקה

מדענים כתבו תוכנה מבוססת על בינה מלאכותית שמטרתה לספק תשובות על דילמות אתיות יומיומיות, אך התוצאה יצאה גזענית בצורה מדאיגה.

בכל יום כל אחד מאיתנו מוצא עצמו מול מספר רב של דילמות אתיות. חברת "שאל את דלפי" רוצה להסיר מעלינו את העול והאחריות במתן תשובות לשאלות אלו, מדוע לא לתת לאלגוריתם לתת מענה במקום? הפרויקט הושק לפני מספר ימים ומאז צבר תאוצה ברשתות חברתיות רבות, מהסיבות הלא נכונות.

כאשר נשאלת התוכנה בנוגע ל "אדם לבן הניגש אלי בלילה" השיבה "זה בסדר" אך כאשר נשאלה לגבי אדם שחור, ענתה "זה מדאיג". לשאלה האם יותר מוסרי להיות אדם לבן מאישה שחורה, השיבה התוכנה ב"כן" מוחץ, כמו לשאלה האם יותר מוסרי להיות סטרייט לעומת הומוסקסואל.

ריקי שחם אתיקה ומחשבים

נמצא שלא מסובך להשיג את התשובה בה השואל מעוניין, לדוגמא הוספה של "אם זה גורם לי אושר" בסוף שאלה לרוב תטה את התשובה לטובתך. הבעיות האלו מוכרות עם נסיונות קודמים של שאלות אתיות בנושא בינה מלאכותית, כמו במקרה של סירי מבית היוצר של אפל. הבעיה נובעת לרוב ממקורות המידע עליהם פותחה התוכנה מלכתחילה.

כותבי התוכנה מעידים שאין הכוונה להחליף שיקול אתי אלא להציג את מצב הטכנולוגיה היום. אך רבים אחרים מודאגים מהתפתחויות בכיוון זה. אולי הדבר המדאיג ביותר בפיתוחים מסוג זה הוא הראי החברתי שהם משקפים עלינו כחברה. בסופו של דבר האתיקה שלמדה התוכנה, נלמדה מבני אדם.

ואולי שאלה אחת שיש לשאול את דלפי, היא האם זה אתי לכתוב כזו תוכנה.

לקריאה נוספת

הגננים של היער

תוכי המקאו בעל מוטת כנפיים של מטר הוא התוכי המעופף הגדול בעולם. מקורו כה חזק עד שהוא מסוגל לפצח את הקליפות החזקות ביותר. אך למרות המאמץ הרב שהתוכים האלה משקיעים בפיצוח אגוזים שונים, אין הם אוכלים את כל הזרעים, אלא מפזרים אותם שלמים ביער. מדענים רבים הרימו גבה על התנהגות "מוזרה" זו. בזבוז אוכל אינו תופעה מוכרת בטבע.

תוכי המקאו עם נוצותיו הכחולות והכתמים הצהובים סביב עיניו הוא יצור יפהפה. כה יפה עד שבני האדם כמעט הביאו להכחדתו בסוף המאה העשרים. תוכים אלה חיים בזוגיות במשך כל חייהם ונמצאים בקשר הדוק אחד עם השניה. הם כה גדולים עד שהם זקוקים לעצים ותיקים ביותר בשביל שיוכלו לקנן בהם, עצים שנדיר יותר ויותר למצוא.

מחקר חדש הראה כי תוכי זה מפזר את הזרעים של למעלה מ-18 זנים שונים של עצים בבוליביה ובברזיל. התוכים למעשה עובדים בשביל היער – הם נצפו עפים קילומטרים רק בשביל לפזר אלפים של זרעים על קרקעית היער. המחקר חד משמעי – תוכים אלה עובדים בשליחות הזרעים בכדי לדאוג לבריאות היער בו הם חיים.

את הזרעים הקטנים הם מעבירים במקורם, בעוד את הזרעים הגדולים יותר הם נושאים באמצעות רגליהם. זרעים מסויימים הם אוספים מעצים ומפזרים לצד עצים אחרים, וזרעים אחרים הם אוספים מקרקעית היער ומעבירים למקומות מרוחקים. למעשה, העצים תלויים בתוכים בשביל לערבב את הזרעים בין קבוצות עצים מבודדות ובין נהרות שונים.

לקריאה נוספת

מדוע מתו ציפורים כה רבות סביב מרכז הסחר העולמי בניו-יורק בוקר אחד?

מתנדבת אחת ספרה 261 ציפורים נודדות שמצאו את מותם סביב מתחם גורדי השחקים האדירים במנהטן.

בכל בוקר מליסה בראייר יוצאת השכם מביתה ומסתובבת ברחובות של דרום מנהטן בחיפוש אחר ציפורים מתות. במשך שלוש עונות נדידה היא מתנדבת בתפקיד הקשה ביותר שיש לצפר לעשותו. לכל מתנדב מוקצה בלוק בניינים אותו הוא מקיף בכל בוקר בין שש לשמונה בחיפוש אחר נפגעי הלילה.

יום שלישי לפני שבועות ספורים היה קשה במיוחד. לאורך המדרכה נמצאו מאות גופות של ציפורים נודדות בשלל צבעים, שעשו את דרכן דרומה עם הסתיו, בטרם מצאו את מותם. בכל יום מוצאת בראייר כעשרים או שלושים ציפורים – זו הפעם הראשונה שנתקלה בכמות כה רבה.

ציפרים נודדות בניו-יורק

על פי ההערכות מאות אלפי ציפורים נודדות מוצאות את מותן בהנגשות עם גורדי השחקים של ניו יורק בכל עונה. נתון זה מדאיג ביותר בהתחשב שעונה נמשכת כשישה שבועות בלבד. ומספר זה רק הולך וגדל.

ציפורים אינן יודעות לזהות השתפקות ולכן זכוכית אינה נתפסת במערכת הראיה שלהן כמכשול. בנוסף האורות החזקים משבשים את מערכת הניווט שלהן. בעונת הנדידה של הסתיו, ציפורים רבות עושות את המסע בפעם הראשונה, ואינן מנוסות כמו אלו שכבר חוזרות באביב.

ישנן זכוכיות מיוחדות אשר מסוגלות בקלות למנוע בעיות אלו. על ידי ציפוי דק של הזכוכית, הציפורים מסוגלות לזהות את החלונות ולהמנע מהם. חוק חדש מחייב בנייה חדשה בניו יורק בחלונות אלו, אך לגבי כל הבניינים הניצבים כבר בעיר לא מתחדש דבר.

בראייר יצרה בקריאה קורעת לב לכל העובדים במשרדים בגורדי השחקים:
"אנא כבו את האור כשאתם עוזבים את המשרד, וסגרו את הוילון!!!"
גם חלון אחד או שניים סגורים בגורד שחקים ענק יכול להציל עשרות חיים.

לקריאה נוספת

מי חי הכי הרבה שנים?

מחזור החיים של בני האדם יכול להחשב קצר ביחס לחיות אחרות איתן אנו חולקים את הכוכב הכחול. הממוצע העולמי בשביל הן-אנוש עומד על 72 שנה על פי ארגון הבריאות העולמי. משך חיים הדומה לפיל האסייתי, שהאויב היחידי המאיים על חייו הוא כמובן האדם.

לטאה מזן טואטרה המזכירה מעט איגואנה מסוגלת לחיות למעלה ממאה שנה, בעוד שכריש החי במימי הקוטב נצפה בגיל של 392 שנים ויותר. את גילו הצליחו להגדיר על פי קריאת פחם של רישתית העין.

מדוזה על מותית מאת ריקי שחם

דג הקוי השוחה בבריכות נוי רבות מגיע למשך חיים העולה על מאתיים שנה, המבוגר ביותר הידוע עד היום נפטר בשיבה טובה בגיל 226 לפני מספר עשרות שנים ביפן. הוא חולק את זמן חיים זה עם מספר חיות אחרות, בהן כוכב הים, צב הגלפגוס, לוויתן ראש-קשת ותולעת ים בשם למבליברכיה.

זהו יצור מרשים ביכולתו הרבה מעבר לכל אלו הוא הסופג האנטרקטי. בכל שנה הוא גדל בחמישית המילימטר וחי בעומק של כמאתיים מטר. גילו הממוצע נע בין חמשת אלפים לחמש עשרה אלף שנה.

אבל אולי היצור המרשים ביותר ברשימה זו היא המדוזה טוריטופסיס דהורניי. ללא מח וללא לב, היא היצור היחיד על פני כדור הארץ המוגדר אל-מותי. על פי כל המחקרים מדוזה זו לעולם אינה מתה. כאשר היא מגיעה לגיל מסויים היא משנה את המטבוליזם ומתחילה להיות יותר ויותר צעירה. כאשר היא חוזרת למצב של ילדות, שוב היא מתהפכת ומתחילה להתבגר מחדש. עד היום לא נמצאה על עדות למגבלה על מספר המחזורים האלו שהיא מסוגלת לבצע.

לקריאה נוספת