אנו במיתון שלא היה כמותו – מיתון חברתי

חוקרים מזהירים שאנו במיתון שלא היה כמותו – מיתון חברתי.

במחקר שנערך על כ-2000 מבוגרים, יותר משני שליש מנסים בצורה אקטיבית להגדיל את מעגל החברים שלהם. כלומר שניים מתוך שלושה אנשים משתוקקים לחבר חדש, מתקשים מאוד למצוא אחד סביבם, ולקחו החלטה פעילה לשנות משהו בהרגל החיים שלהם רק בכדי למצוא אחד.

המחקר אינו מדבר על קשרים רומנטיים, על בני זוג, או סטוצים למיניהם. מדובר בתקופה שאנשים פשוט כמהים לבני אדם כדי לא להיות לבד. זה לא מצב נורמלי.

הסגרים של השנים האחרונות בעקבות מגפת הקורונה עוררו מחשבות מחודשות על הקשרים החברתיים שלנו. חברויות דורשות השקעה רציפה, וכאשר המפגשים פסקו – חברויות רבות התפוררו. מסיבה כזו או אחרת, מפגשי זום מצליחים להחזיק משפחות בקשר לאורך זמן אך הם אינם מסוגלים לתחזק חברויות לטווח ארוך. קשרים כאלו זקוקים למפגשים של פנים אל פנים.

לפי מחקר אחר, המיתון החברתי אותו אנו חיים כיום התחיל הרבה לפני הקורונה. בשנת 2014 ממוצע המפגשים החברתיים בקרב בוגרים בארצות הברית היה שש שעות בשבוע. כיום זה עומד על שעתיים וארבעים ושלוש דקות. פחות מחצי, והמגמה רק מחריפה.

הפסיכולוגית מריסה פרנקו מכנה את התופעה "בדידות נלמדת". אנשים התרגלו לבידוד. רבים מרגישים שמפגשים חברתיים פחות חשובים מאשר היו בעבר. אנשים חושבים שהם למדו להיות יותר לבד אך ההפך הוא הנכון. פשוט הרבה יותר קשה לנו לצאת ולרכוש חברים חדשים או לחדש את הקיימים.

בשפה פשוטה הפסקנו לבלות עם חברים, אז כעת לא נותרו לנו קשרים חברתיים. המצב מעורר דכדוך ובדידות ומבטל כל מוטיבציה לצאת מהבית ולפגוש בני אדם.

על פי מחקר סטטיסטי נוסף, רכישת חברות חדשה עונה על חוק האצבע של 11-3-6. כלומר נחוצים 11 מפגשים בני שלוש שעות כל אחד במהלך שישה חודשים כדי שמכר יהפוך לחבר. אפשר לרכוש חברים חדשים גם בתור מבוגרים – אך זה מצריך השקעה למשך חצי שנה לפחות. זו דרישה גדולה מדי בשביל רבים. 

לקריאה נוספת

הפרחים פורחים, אך מה ישתו הדבורים?

המודעות לטבע הולכת וגוברת גם בקרב בני אדם פרטיים וגם בקרב עיריות וממשלות.
פרחים רבים נשתלים הן בגינות והן בצירי תנועה גם מטעמים אסתטיים וגם מתוך תקווה שימשכו חזרה דבורים ומיני חרקים שכל-כך נחוצים לכולנו. אך כל אותם פרחי משתלות שנבחרו בקפידה בזכות צבעם העז וגודלם המרשים לא בכרח עוזרים ומןשכים אליהם את החרקים.

הפטוניה הקלאסית, שמקורה בדרום אמריקה היתה תמיד בעלת חמישה עלי כותרת. על ידי גידול מלאכותי והכלאת זנים שונים, היא מציגה לראווה עד עשרה עלי כותרת. מי לא אוהב פרחים גדולים, צבעוניים, וססגוניים! אך כל עלי הכותרת האלו באים על חשבון הצוף – החלק הכל כך משמעותי לדבורים הקטנות. במקרים אחרים הצוף כל כך נסתר עד שכמעט בלתי אפשרי להגיע אליו מבעד לכל העלים היפהפיים.

אלה בדיוק הזנים שנפוצו בכל בערים, בשל האטרקטיביות שלהם בעיני בני האדם – אך לא בשל תרומתם לטבע. מחקר בגרמניה מצא שהפרחים העירוניים הללו זלגו מהגינות אל חיק הטבע הכפרי והשתלתו על כ-70% מהזנים המקוריים שנעלמו במשך שישים השנים האחרונות.

כמו ילדים הבוחרים בקפידה את המזון שאינם אוהבים לגעת בו – כך גם חרקים רבים לא נמשכים למזון מיובא ממדינות רחוקות עם טעמים זרים להם. כל אותם פרחים מיובאים מעבר לים אינו תורם כלל לאוכלוסיות המקומיות. דבורים לא תמשכנה לכל פרח שניתן להן – הן מאוד בררניות אומרת הביולוגית סטפני פרישי.

מחקר שנעשה בשנת 2017 מצא כי רק כחמישה אחוזים מכלל הפרחים במשתלות בארצות הברית הם מזנים מקומיים הטובים לדבורים ולחרקים. בגרמניה וצרפת מודעים לבעיה מזה מספר שנים ובכל המשתלות הזנים המקומיים מסומנים עם תווית מיוחדת בדומה לאוכל אורגני ברשתות המזון.

אך לא מספיק שהשינוי יעשה במשתלות, התפיסה של החברה צריכה גם היא להשתנות. גינה שאינה מתהדרת בפרחים ססגוניים אינה בהכרח מוזנחת. חצר שאינה מגורפת יכולה לתרום לשלל החרקים שמוצאים מחסה מתחת לעלים במהלך החורף. עלינו להתמודד עם האופנה לפרחים ולגנים פורחים ולהבין שזוהי אופנה חדשה שלא תמיד היתה השלטת.

סטפני ושותפיה פרסמו ספרון הוראות בחינם לכל הגננות החובבות המעוניינות לגדל גינה טבעית ובריאה יותר, ויפה לא פחות. 

לקריאה נוספת

המבנים שפרנק לויד רייט לא בנה

פרנק לויד רייט היה אחד הארכיטקטים הפוריים והיצירתיים ביותר שידעה התרבות. במהלך חייו הוא בנה קרוב ל-400 מבנים פרטיים וציבוריים. אך מאות בניינים אותם תכנן מעולם לא עזבו את שולחן השרטטים. דיוויד רומרו שם לו למשימה לבצע הדמיות של כל אותם מבנים בתלת מימד.

"הכל התחיל כפרוייקט שמטרתו לתרגל את יכולות השרטוט שלי" אומר רומרו. "תמיד הערצתי את עבודותיו של רייט וחשבתי שזה יהיה מעניין לייצר הדמיות של המבנים שלא נבנו, או של אלה שנהרסו במהלך השנים״.

מאז התחיל דייויד במלאכתו, השלים למעלה מעשרים הדמיות של מבנים שונים אותם העלה לאתר אותו הוא מתחזק. "אני מדמה את עבודתי לזו של צלם שרוצה להוציא את התמונה הטובה ביותר, אך גם מעבירה את מהות הבניין ועיקרי צורתו. אני מוסיף להדמייה עוד ועוד פרטים ושכבות עד אשר התמונה נראית אמיתית כצילום".

הפרויקט של רומרו התחיל בשנת 2018 כאשר עמותת פרנק לויד רייט עצמה הזמינה מספר הדמיות למגזין.

"למרות שלעולם לא נחווה את הבניין עד שלא נוכל לצעוד לתוך מבנה אמיתי – ההדמיות מצליחות להעניק תחושה של חלל ואור ששרטוטים לבד אינם מסוגלים״.

המקורות איתם עובד רומרו מגוונים ואינם אחידים ברמת שלב התכנון אליו הגיע רייט בשרטוטיו.
למעשה זה נס שבכלל קיימים כל השרטוטים האלה, בהתחשב במספר שריפות שפרצו באטלייה של לויד רייט.

לקריאה נוספת

בית הספר מעבר לכל דימיון

כאשר נשאלו תלמידי בית ספר בפאתי מדריד באיזה מבנה היו רוצים ללמוד, הם ביקשו "בית ספר ללא קירות הנראה כמו חללית". התוצאה מיד היוצר של הארכיטקט אנדארה ז'ק פורצת את גבולות המבנים ואת הקשר שלהם לטבע.

בית הספר "רגיו" הוא מראה יוצא דופן. הוא ממוקם בפרבר של מדריד בשם "אנקינר דה לוס רייס", וקירותיו הם כמו עור הנושם ומאפשר מחיה לפטריות וחרקים. חדריו מסודרים כמו קוביות על מדפי בטון, עם שורות של חלונות עגולים בדומה לצוללת או לעיני צפרדע. במרווחים בין הקובית צומחים צמחים רבים ומגוונים.

הארכיטקט, המכהן כראש החוג לארכיטקטורה באוניברסיטת קולומביה היוקרתית בניו-יורק, מנהל במקביל משרד קטן במדריד. הוא מקפיד תמיד לעבוד רק על מבנה אחד, ולתת את כל כולו לפרוייקט.

את התכניות הוא לא התחיל בטרם דיבר עם תלמידי בית הספר שילמדו במבנה החדש ועם מוריו. הוא אסף רצונות רבים כמו "בית ספר ללא קירות", "מבנה שיש הרבה דרכים להגיע ממקום אחד לאחר", "שירגיש כמו גינה", "שלא יהיה גדול מדי כדי שאוכל להכיר אותו היטב״, ״מבנה שיהיה כלי לימודי, כמו משחק", "כזה שירגיש שמעולם לא יסיימו לבנות אותו" ועוד. הארכיטקטורה צריכה לגרות את הדימיון ולעורר שאלות על העולם, אומר ז'ק.

הכניסה למבנה היא דרך גשר תלוי, בדומה לטירה, המוביל לאולם אדיר מימדים המשמש ככיכר המרכזית, אולם ספורט, ומרכז ארועים גם יחד. קשת גדולה מובילה לגינה, שם יש מקומות ישיבה המזמינים את אלה שאינם מעוניינים לשחק כדורגל, לשבת ולקרוא ספר בהפסקה. הספרייה גם היא מחוברת לאולם המרכזי ולמעשה המשך ישיר שלו.

הקירות המבודדים דומים לספוג או חימר, ומקיימים מערכת אקולוגית בדומה לקליפת עץ. הגשמים מוזמנים לחלחל דרכם ולקיים צורות חיים רבות. גינות רבות בבית-ספר נבנו כך שבני אדם לא יוכלו לגשת אליהן אלא רק להביט בלא מפריע, ולקיים חיים של פרפרים, דבורים וציפורים.

בקומה השלישית כל חדרי המעבדה מסתעפים מחממה ענקית, בה גדלים עצים טרופים. מערכת האקלים בחממה מחממת את הכיתות בחורף ומצננת אותן בקיץ.

הצבעים של הקירות, החלונות, הדלתות, המעקים, כולם נבחרו בקפידה כדי לתת אווירה צבעונית אך לא ילדותית. כל הצבעים נבחרו כך שיהיה קשה לנקוב בשמם.

לכל אורך המבנה הקונסטרוקציה שלו חשופה: צינורת המים, החשמל, קורות תמיכה וקירות בטון. המטרה לחשוף את המבנה כדי שיעורר עניין ולא להסתיר את הנפלאות של הבניה מאחורי קירות גבס נקיים. בגישה זו הם גם חסכו כ-40% מכלל חומרי הבניה הנחוצים. כל הבניין עלה רק 8 מיליון יורו, סכום זעום להישג הבלתי נתפס.

לקריאה נוספת

מקומות ירוקים כתחליף לתרופות פסיכיאטריות

ביקור בפארקים, בגינות עירוניות ובאיזורים ירוקים אחרים, הוכח כמוריד את השימוש בסמים וכן כמפחית חרדה, דיכאון, לחץ דם גבוה, אסטמה ועוד.

מחקר חדש מפינלנד מצא כי ביקור במקומות מסוג זה לפחות שלוש או ארבע פעמים בשבוע יכול להוריד את השימוש בסמים לבעיות רפואיות עד כשליש. עוד נמצא כי התגובות החיוביות משמעותיות עוד יותר אצל אוכלוסייה עם הכנסה נמוכה.

המחקר מגיע לצד שורה ארוכה של פרסומים שמצאו כי מחסור באזורים ירוקים מקושר ישירות למגוון בעיות רפואיות. הגישה למקומות ירוקים אינה סימטרית כאשר לשכבות החלשות יש פחות אפשרויות לבקר במקומות אלו.

החוקרים אספו שאלונים מ-16,000 אנשים המתגוררים בשלוש הערים הגדולות ביותר בפינלנד. כל המשתתפים הם בני יותר מ-25, ונמצאים במרחק של עד קילומטר מאזור ירוק. אזור ירוק מוגדר כפארק, יער, גינה ציבורית, גן חיות, ועוד. הם ענו על שאלון באילו תרופות הם משתמשים ובאיזו תדירות, ובאיזו תדירות אם בכלל הם מבקרים באזורים ירוקים.

באופן מוזר, אלה שהעידו כי הם מבקרים כחמש פעמים בשבוע במקומות ירוקים משתמשים ביותר תרופות מאלו המבקרים כשלוש פעמים בשבוע. יש צורך ביותר מידע כדי ליישב נתונים אלה.

לקריאה נוספת

חברות הדלק ניבאו במדוייק את אסון האקלים לפני עשרות שנים וקברו את הממצאים

ענקית הנפט אקסון מימנה באופן פרטי מחקר שחזה במדויק את ההתחממות הגלובלית עוד בשנות השבעים והשמונים של המאה הקודמת. אך מאז אקסון מכפישה בדיוק כאלה מחקרים על מנת להגן על ההכנסה העיקרית שלה, כך נחשף לאחרונה.

מספר רב של מסמכים שנחשפו לאחרונה מוכיחים שאקסון ידעה על ההשלכות ההרסניות של פעילותה על הפלנטה. גם גופים אחרים בתעשיית הנפט ידעו זאת עוד בשנות החמישים של המאה העשרים. אך כולם פעלו בנחישות כנגד המדע על מנת למנוע פגיעה במכירות הנפט בעולם.

על פי המסמכים נמצאו עקומות החוזות את עליית הטמפרטורות ופסולת של פחמן דו חמצני באטמוספירה כפי שלא התרחש במשך מיליוני שנים. העקומות בשנות השבעים תואומות בדיוק מופתי את מצב העולם כיום, בשנת 2023.

החוקרים של אקסון הבינו כי בניגוד לדעה הרווחת בשנות השבעים, הכדור אינו נע אל עבר עידן קרח נוסף אלא לעליה חדה בפחמן דו חמצני עקב שימוש אנושי בנפט ופחם. הם חזו שהתופעות יתחילו להיות מורגשות בראשית שנות האלפיים, ואף ניבאו מהו גבול השימוש בפחמן כדאי להמנע מתהליך הרסני זה.

מצויידים במידע הזה, יצאה הנהלת אקסון להכפיש בפומבי כל מאמר שניסה לומר בדיוק את אותו הדבר – ושמרו על שתיקה לגבי התגלית שלהם עצמם.

אילו היו אקסון מאמצים את התוצאות, היו יכולים למנוע את האסון העולמי בו אנו נמצאים, ולהיות החברה המובילה בעולם בתחום אנרגיה ירוקה עם שלושים שנים "פור" על כל המתחרים. 

Natalie Mahowald, associate professor of earth and atmospheric sciences (EAS), and investigator of climate dynamics and humans' impact on the environment.

לקריאה נוספת

סוללות שאינן מזיקות לסביבה

ככל שגדלה הדרישה לרכבים חשמליים כך מחפשים חוקרים אחר ייצור של סוללות שאינן מזיקות לסביבה. ליגנין, החומר שעושה את העץ למה שהוא, נראה כמתחרה על החומר החדש ממנו ייוצרו סוללות העתיד.

סטורה אנסו הוא אחד מבעליי היערות הפרטיים הגדולים ביותר בעולם. מזה מספר שנים סטורה אנסו עד לירידה בביקוש למוצר העיקרי שלו – נייר. העולם הופך יותר ויותר דיגיטלי והדרישה לנייר פוחתת משנה לשנה.

החברה שכרה מהנדסים שיבדקו היתכנות של ייצור סוללות מהעץ. הליגנין מרכיב כ-30 אחוז מכל עץ, השאר מורכב בעיקר מתאית. זה כמו דבק, מסבירה לורי להטונן, ראשת המחקר של אנסו.

כל סוללה, כל טלפון סלולרי מכילים קוטב אחד עשוי גרפיט, פחם הקיים במבנה סדור מסויים. התקווה של הפינים שיוכלו לייצר את הקוטב בסוללות שכולנו צורכים כבר בשנת 2025.

ייצור הגרפיט מהעץ הוא תהליך שכרגע שמור כפטנט של חברת אנסו. לטענתם הייצור מצריך חימום ומאפשר מבנה פחמי חופשי, שיאפשר הטענה של סוללות לקיבולת מלאה בתוך 8 דקות בלבד.

כיוון שתהליך ייצור הנייר משתמש בתאית של העצים, הליגנין הוא חומר גלם שנזרק ללא שימוש – אם יצליח להיות לחומר הפלא של הסוללות החדשות, הדבר לא יצריך שימוש בעצים נוספים כיוון שיש ליגנין בשפע מהתעשייה הקיימת.

יותר ויותר מובנת בעולם התפיסה שיש הכרח שהיערות מהם מגיע הליגנין יתוחזקו בצורה אקולוגית, כך גם החומר החדש יהיה אקולוגי.

לקריאה נוספת

שדות עירוניים

גגות של תחנות אוטובוס ברחבי ערים בעולם הופכים למקלט עבור דבורים, פרפרים וצמחים.

מקלטים לדבורים הופיעו לראשונה בעיר אוטרכט בהולנד. כיום אנגליה מקימה מעל אלף מקלטים כאלו לחרקים בעיר, וערים רבות באירופה, קנדה ואוסטרליה מראות עניין גם כן.

פרפרים ודבורים מקבלים תחנות אוטובוס משל עצמם. על הגגות הפשוטים של תחנות האוטובוס העירוניות, נשתלות גינות קטנטנות מלאות בצמחים נותני צוף כמו תותי בר ופרגים. בעיר האנגלית לייקסטר הוקמו 30 תחנות כאלו בשנת 2021, בדרבי נשתלו 18, וגינות נוספות נשתלו בלמעלה מ8 ערים נוספות באנגליה.

לואיס סטאבינגס האחראית על גגות אלה מדווחת שזמן חיים של תחנת אוטובוס הוא עשרים שנה בממוצע. כל תחנה שזקוקה להחלפה מקבלת גג חדש המסוגל להחזיק את האדמה הספוגה במים של הגינות. החברה של לואיס מקימה תחנות כאלו במספר מדינות על פני שלוש יבשות ברחבי העולם.

בנוסף למחסה למיני דבורים ופרפרים שונים, הגגות תורמים ולו במעט לצינון הטמפרטורות העירוניות הגבוהות. בשנה רגילה ללא בצורת יוצאת דופן הגגות צריכים ניכוש עשבים פעמיים בשנה בלבד. התחזוקה הפשוטה לצד היתרונות הרבים הופכת גינות אלו לאטרקטיביות ביותר למנהל עירוני.

עם צניחה של 97% בשטחי הטבע האנגלים בשבעים השנים האחרונות וירידה של 60% בכמות החרקים – כל תרומה לטבע חיונית כרגע יותר מאי פעם. אנשים רבים פונים לעיריה ומבקשים להקים גינה שכזו על גג חניה או מוסך. זוהי התחלה של תנועה חדשה גדולה בהרבה מגגות של אוטובוסים בלבד.

בערי הולנד, הגישה שלא יהיה גג לא מנוצל, בצמחיה או בלוחות סולרים – הביאה לעצירה בהעלמות הדבורים במדינה.

לקריאה נוספת

האם מזון אורגני הוא אכן טבעי כמו שאנו נוטים לחשוב?

חלק ניכר מהמזון אותו כולנו אוכלים בכל יום, מזון שאנו נוטים לחשוב עליו כעל טבעי, אורגני, מהטבע, הוא למעשה המצאה מעשה ידי אדם.

לדוגמא הכרובית, הקולורבי, הברוקולי, הכרוב, הלפת, ועוד – כולם מקורם מצמח חרדל מצוי. במשך מאות ואלפי שנים, תוך כדי הכלאות גנטיות – יצרו חקלאיים את כל ירקות הכלאיים האלו. ועל הדרך יצרו עוד שלל זנים לא מוצלחים שעד היום מייצרים הרס בשדות הטבעיים ברחבי העולם.

כרוב הניצנים (כמו שרבים ניחשו) הוא תוצאה של משחק יתר של חקלאי בלגי עם הכרוב. השקדים המצויים היו בעבר מרים הרבה יותר ורעילים. 50 שקדים היו הורגים אדם ללא כל מאמץ עקב ריכוז הציאניד בהם. מתישהוא לפני אלפי שנים מצאו דרך לנטרל את הרעל לאחר ניסויים רבים.

לפני מיליוני שנים היה רק עץ פרי הדר מזן אחד בעולם. ממנו התרבו הלימון, הפומלה, והמנדרינה – באסיה. רק כאשר הגיעו האירופאיים למזרח התחילו פירות ההדר לעשות מסען מערבה. האשכולית הומצאה במאה החמש עשרה.

הבננה, הפרי האקזוטי – למעשה הומצא במאה ה-19 באנגליה על ידי החקלאי יוסף פקסטון. הוא פיצח איך להפוך את הבננה המצויה של אותה התקופה שדמתה לתפוח אדמה הרבה יותר מאשר לפרי המתוק אותו אנו מכירים.

הגזר הכתום למעשה היה במקור לבן לחלוטין. בשנת 900 לספירה הומצא לראשונה הגזר הסגול והצהוב. רק במאה ה-17 טוענים ההולנדים שהמציאו את הגזר הכתום כמחווה לדגל הלאומי ולמלכם וויליאם "הכתום".

לקריאה נוספת על האפרסק, התותים, האבטיח, העגבניה ועוד הפתעות.

שבבים הם הנפט החדש

שבבים של מחשב מופיעים בכל פינה בימינו. מהטלפון שבדינו, רשתות החשמל, הרפואה, התחבורה, הבידור, הם מפעילים כל שכבה בקיום שלנו במאה העשרים ואחת, אך הם מיוצרים במעט מאוד מקומות בעולם. במהלך החודשים האחרונים, הפכו השבבים לזירת עימות ההולך ומתגבר בין ארצות הברית וסין.

טאיוואן נמצאת כמאה חמישים קילומטרים מחופי סין והיא מייצרת את רובם המכריע של כל השבבים המתקדמים ביותר בעולם. האי טאיוואן הוא דמוקרטיה בה משתכנים כעשרים מיליון תושבים. במהפכה הקומוניסטית של שנות החמישים בסין ברחו רבים מהממשל הקודם לאי נידח וחקלאי זה והקימו שם תוך שנים ספורות מעצמה תעשייתית אדירה.

היום בייג'ינג טוענת כי האי הוא חלק מסין והם מאיימים בפלישה קרקעית כדי לאחד את טאיוואן עם היבשת. ארצות הברית אינה מכירה רשמית בריבונות של האי – אך הם רמזו שישלחו צבא להגן עליו במקרה של פלישה.

החשש העולמי הוא כי מצור ימי על טאיוואן ינתק את העולם מאספקה של 90 אחוזים משלל אספקת השבבים העולמית, דבר היכול לגרום לעצירה של כל מהלך החיים לו אנו רגילים. במצב זה אין מקום בעולם שיהיה מסוגל לכסות על המחסור. העולם כל כך תלוי בשבבים המיוצרים על האי הקטן עד שהם הפכו ל"נפט" החדש. מלחמה כזו בין סין לארצות הברית היא בעלת תוצאות כלל לא ברורת בניגוד לעימותים צבאיים בחמישים השנים האחרונות בהם כוחה הצבאי של ארצות הברית היה רב יותר.

ביידן, כמו מנהיגים אחרים בעולם, מזרימים מיליארדים רבים כדי לקיים תעשיית שבבים מקומית, אך ההערכה היא כי ייקח שנים בטרם יצליחו לייצר ולו צ'יפ אחד. 

לקריאה נוספת