תופעות מוזרות על המאדים

לאחר רחרוח של האטמוספרה הדקה והעדינה במאדים במשך יותר משש שנים, גילתה גשושית של נאסא תגלית מרעישה. נמצאה כמות יוצאת דופן של חמצן, המתנהגת בצורה חסרת הסבר.

באביב ובקיץ על המאדים נצפתה עליה חדה בת שלושים אחוז מעבר לכמות החמצן הצפויה על פי תחזיות על המאדים. ״מאדים תעתע בנו פעם נוספת!״ אמר סושיל אטרייה, מדען מאוניברסיטת מישיגן למגזין מחקר גאופיסי. למרות שמקובל לשייך עלייה בחמצן לתהליך פוטוסינטזה – ישנן תהליכים כימיים ולאו דווקא ביולוגים שמעלים ריכוז גז זה. נתונים אלו אינם בהכרח הוכחה לקיומם של חיים. אלו מצביעים אולי על פערים בידע שלנו על תהליכים של פעולת הגזים על הפלנטה האדומה.

לא רק שהקפיצות בריכוז החמצן גבוהות מהמצופה, הן גם אינן אחידות בין שנה אחת לשניה. השינוי בחמצן נראה קשור באופן מסויים לשינוי בגז מתאן אשר משוייך לקיומם של חיים בכדור הארץ. שני הגזים האלו משנים ריכוזם גם באביב ובחורף עם שינויים בולטים. המתאן משתנה בצורה אחידה בין שנה אחת לשניה.

ישנן הצעות רבות להסביר תופעות אלו, מאור השמש, מלחים, קרינה קוסמית, מימן או מרכיבים נוספים בחול על המאדים. המדענים מקווים שמסעות עתידיים ישפכו יותר אור על התופעה שעד היום לא מצליחים להסבירה עם אף מודל שמוצע.

לקריאה נוספת

העולם מזדקן

העולם חווה שינוי דמוגרפי מאסיבי שלא נצפה מעולם. בשנות השישים 5 אחוז מהאוכלוסיה היו בני למעלה מגיל 65. בעשורים הקרובים צפוי נתון זה לעמוד על 17 אחוז. על פי תחזיות אחד מכל עשרה עובדים בעשור הקרוב יהיה בן 75 ומעלה. זה מספר כפול משהיה בסוף המאה העשרים. המאמרים מתייחסים לנתונים אלו עם ביטויים כמו צונמי של זיקנה או פצצת זמן מתקתקת.

יפן כבר היום מתמודדת עם אוכלוסיה בה למעלה מעשרה אחוזים מתושביה הם פנסיונרים. החשש העיקרי הוא כי ככל שמספר זה יעלה כך יגדל העול הכלכלי על האוכלוסיה הצעירה עד לנקודת שבירה. נקודת מבט אחרת מציינת את השאלה עד כמה יעיל כל אדם לכלכלה של מדינה כלשהיא. כאן הדעות מתחילות להיות חלוקות.

DES PLAINES, IL – JULY 23: Instructor Lee Huber (L) helps 83-year-old Edward Jelen as he works on his laptop computer during an "Introduction to Microsoft Word" computer class at the State of Illinois building July 23, 2003 in Des Plaines, Illinois. The computer class for senior citizens is organized by Illinois' Maine Township Senior Services. (Photo by Tim Boyle/Getty Images)

מקובל לחשוב שככל שאדם מבוגר יותר, כך תועלתו לחברה קטנה יותר. מעניינת גישתה של מזרח ברלין במלחמה הקרה שעודדה פנסיונרים לעקור למערב כדי שלא יהוו עול על המדינה. על פי מאסטס, חוקרת סוציולוגית מהרוורד, הבעיה אינה נעוצה ביעילות הפוחתת של הגיל המבוגר כי אם ביעילות המבוזבזת של היוצאים לפנסיה. היא מציינת את העובדה שאין אף מחקר המצביע כי אדם מבוגר יעיל פחות מעובד צעיר. למעשה מחקרים מוכיחים כי לא קיים קשר ישיר בין השניים.

מאסטס מציגה פירוש אלטרנטיבי לנתונים המצביעים כי ככל שאוכלוסיה מתבגרת כך הכלכלה של המדינה נחלשת. לטענתה ככל שיוצאים יותר אנשים לפנסיה, כך יותר צעירים חסרי ניסיון מחליפים אותם בתפקידים. דווקא חוסר הניסיון של הצעירים הוא הגורם לבעיה.

נקודה נוספת היא כי העובדים היעילים ביותר הם גם העשירים ביותר – ולכן הם מוכנים לפנסיה בצורה טובה יותר. כתוצאה דווקא העובדים המוצלחים פחות נשארים לעבוד עד גיל הבוגר יותר.

הגישה החברתית שמפלה עובדים מבוגרים לטובת צעירים היא הבעיה העיקרית לדברי מאסטס. דווקא מגוון גילאים בעבודה מייצר מרחב אפשרויות, דעות ויצירתיות החסרים בחברות בימינו.

העולם מזדקן – אך אין זה אומר שאנו הולכים לקראת אסון כלכלי, כי אם ניצבים בפני אפשרויות חדשות אשר מוגבלות רק על ידי תפיסות מיושנות של החברה.

לקריאה נוספת

חוק פרקינסון

בימינו זו אמירה מקובלת שהזמן שלוקח לסיים דבר מה זהו בדיוק הזמן שאנו מקצים לדבר זה. ההיסטוריון הימי והסופר סיביל פרקינסון פתח כך את המאמר הידוע שלו למגזין ״כלכליסט״ בשנת 1955, וחוק זה עומד בעינו גם היום.

פרקינסון מביא כדוגמא אישה מבוגרת הכותבת מכתב לאחייניתה. הזמן שלקח לה לכתוב מכתב נמשך כל היום שלה כיוון שזה כל מה שהיה לה לעשות באותו היום. אך פרקינסון לא רצה חלילה ללעוג לנשים מבוגרות, כי אם לבירוקרטיה הבריטית. הוא הבחין כי למרות שחיל הים צמצם עצמו בשני שליש באותם שנים, ההנהלה רק התרחבה. היו פחות אנשים ופחות דברים לנהל אך העבודה הכרוכה בניהול מה שנותר אינה משתנה ביחס ישר.

סיסיל פרקינסון

פרקינסון הצביע בעבודתו על מספר גורמים. הצורך של מנהל להעסיק לפחות שני פקודים תחתיו כדי שלא יהיה אחד המאיים על עבודתו שלו, והעובדה שיותר מנהלים מייצרים יותר בירוקרטיה שיש צורך לנהל אותה.

חברות לרוב מתחילות עם מבנה היררכי שטוח, אומר טורנר – חוקר חברתי מוינה. אולי שני מהנדסים. ככל שהחברה גדלה הם מעסיקים עוזרים המקודמים לתפקידי ניהול ומעסיקים עוזרים משלהם. עם הזמן נוצרות שכבות סינתטיות להחזיק אך ורק את המבנה ההיררכי. הפירמידה פעמים רבות גדלה עד אשר היא אוכלת את כל תקציב החברה. מספר האנשים ממנו מתחיל השינוי במבנה עומד על עשרים אומר טרנר על תצפיותיו. במבנה כזה הבחין פרקינסון שככל שנותנים לעובד יותר זמן למשימה, כך המשימה לוקחת יותר זמן.

לקריאה נוספת

הנשים הקטלניות מברית המועצות

במהלך מלחמת העולם השנייה היו בצבא ברית המועצות יותר נשים לוחמות מבכל מדינה אחרת. כמיליון נשים הצטרפו למאמץ המלחמתי בתפקידים שונים. כמו בצבאות אחרים רבים צוותו להיות אחיות או לשמש בתפקידי עורף, אך רבות היו, בין השאר, מתפעלות מכונות יריה, נהגות טנקים וטייסות מטוסי קרב. כאלפיים חמש מאות היו לצלפיות שהתגלו כבעלות כישורים יוצאי דופן. חמש מאות מתוכן שרדו את המלחמה.

למרות שהצבא רצה בגיוס נשים, רבים לא שמחו על המגמה. משפחות ביקשו שהבנות יישארו בבית, מפקדים זלזלו בהן, לא האמינו ביכולתן. אך תפיסה זו השתנתה לאחר שראו את הנשים האלו בקרב.

בגיוס הנשים הסתפרו בתספורות גבריות ולבשו מדים לגברים, כיוון שלא היו מדים מתאימים. צלפיות לרוב צוותו בזוגות. הן חיפשו מקום מסתור להמתין בו – והיו צולפות ירייה אחת לראש בכל הזדמנות שמישהו עבר.

המפורסמת מכולן היתה ליודמילה פבליצ׳נקו – אחת הצלפיות הקטלניות בהיסטוריה האנושית עם רישום של 309 אנשים אותם הרגה. ילידת אוקראינה, הצטרפה לחוג צליפה בגיל 14. בתחילת המלחמה היתה ליודמילה גרושה עם ילד, סטודנטית לתואר שני בהיסטוריה.

לקריאה נוספת

עיר מקלט בבית הכלא

פנסיונרים בודדים גונבים מחנויות בכדי למצוא את תחושת הקהילה והיציבות בבתי הכלא ביפן

כל אוכלוסיה בוגרת מתמודדת עם קשיים אחרים. יפן מתמודדות עם האוכלוסיה הבוגרת ביותר בכל העולם, 27 אחוז הם בני יותר מ65, כמעט כפול מאשר בארצות הברית. לאחרונה אחת הבעיות החדשות שצצו הם פשעים של האכלוסיה הבוגרת, ובמיוחד של הנשים. כמעט אחת מכל חמש נשים בכלא היפני היא פנסיונרית. הפשעים שלהן הם לרוב מינורים. תשע מתוך עשר נשים יושבות על גנבה מחנויות.

מדוע נשים כה רבות שבכל שנותיהן שמרו על חוק פנו לפשעים קטנים? הדאגה לאוכלוסיה הבוגרת ביפן נופלת על הקהילה והמשפחה – אך זה משתנה. משנת 1980 על 2015 מספר הפנסיונרים גדל פי שש. מחצית מאלו שגנבו מחנויות חיים לבדם, ללא משפחה או קרובים. הם מעידים שאין להם למי לפנות בעת צרה.

גם נשים שיש להן לאן לפנות מרגישות בלתי נראות. יש להן אולי בית ומשפחה אבל אין זה אומר שיש להן מקום הו הן מרגישות בית. הן אינן מרגישות מובנות. הן מזוהות כמי שאחראיות על מטלות הבית.

נשים מבוגרות הן גם יותר פגיעות כלכלית. מחצית מהפנסיונריות החיות בגפן הן מתחת לקו העוני, לעומת רק כשליש מהגברים.

ברבים מבתי הכלא להיות סוהרת הפך להיות תפקיד של אחות סועדת. רוב הסוהרות עוזבות את עבודתן בתוך שלוש שנים.

לקריאה נוספת

פנסיונרים בסין

כאשר ג׳יי מאדוק, פרופסור לבריאות חברתית באוניברסיטת טקסס, ביקר בסין בשנת 2014, תפס אותו אספקט אחד יוצא דופן בתרבות המקומית. ״כאשר התהלכתי בפארק הבחנתי במאות קשישים עושים התעמלות יחדיו״ אומר מאדוק.

מסוקרן, החליט מאדוק לאסוף נתונים ומצא שיותר מחמישים אחוז מהמשתמשים במתקנים בפארקים הם אנשים מבוגרים, ואילו בארצות הברית לא יותר מחמישה עשר אחוזים.

זו תמונה שחוזרת על עצמה ברחבי סין. במקום רוכב אופניים או אדם שרץ לבדו, התמונה הנפוצה ביותר היא קבוצות מרובות משתתפים של פנסיונרים העושים יחדיו התעמלות בפארקים ציבוריים. הם מגיעים מוקדם בבוקר ומבצעים תרגילים של צ׳י-גונג, ריקודים, התעמלות או אתלטיקה קלה. רבים משתמשים במכשירי הכושר המפוזרים בפארק ומותאמים למבוגרים.

ברחבי העולם גם לונדון, ברלין וטורונטו הקדישו פארקים עם מכשירים לאנשים מבוגרים, אך הציוד הינו רק חלק מהנוסחה. התעמלות הבוקר היא חלק ממסורת ארוכת שנים. יש המוצאים את המקורות במאה השלישית לפני הספירה בספרות ויש המתמקדים בחינוך קומוניסטי של שנות החמישים, כאשר רוב הפנסיונרים של היום היו בבתי הספר.

אך פרופסור אנאסטסיה סידריס טוענת שהתרבות זהו רק אחד המרכיבים. הנגישות של הפארקים, העיצוב והמיקום הם בעלי השפעה רבה. פנסיונרים רבים אינם מרגישים שייכים לפארקים בארצות הברית שמיועדים בעיקר לאוכלוסיה צעירה. מכשירים המיועדים יותר למתיחות ולתנועה ופחות לפיתוח שרירים, שלטים ברורים באותיות גדולות, נגישות קרובה לתחבורה ציבורית, מיקום סגור שמייצר אווירה אינטימית ולא שאתה נצפה על ידי העוברים ושבים – כל אלה הם כולם מרכיבים חשובים כדי לקדם את האוכלוסיה הבוגרת.

לקריאה נוספת

כל הנהרות זורמים אל הים?

נהר הקולורדו זורם ממערב ארצות הברית ונשפך לים במקסיקו במשך כעשרים או שלושים מיליון שנה. עם המצוקים המרהיבים והפיתולים הרבים הפך הקולורדו לאייקון ויזואלי מרהיב. כיום 35 מיליון אמריקאים נהנים ממי הנהר טרם הוא חוצה את הגבול למקסיקו. הקולורדו מתחיל בהרי הרוקי וחוצה שבע מדינות. מימייו משקים שדות חקלאיים רבים באזור המדברי.

נהר הקולורדו האמריקאי

אך בכמה עשרות השנים האחרונות הנהר אינו חוצה את הגבול – ונעצר בסכר בגבול ארצות הברית.

בעוד בארצות הברית הקולורדו הוא אחד הנהרות העשירים והעוצמתיים הקיימים על כדור הארץ, במקסיקו נראה הנהר העצום כמו שלולית קטנה, בה מספר נערים קופצים במזג האוויר המדברי. ״שמענו סיפורים מאמא כיצד היתה שוחה המי הנהר כשהייתה ילדה״ אומרת אבלין באוטיסה – ילדה בת 14 השייכת לשבט הקוקאפא (אנשי הנהר). ״שמענו סיפורים כי בצד השני של הגבול המים כה צלולים עד כי ניתן לראות בהם דגים״ היא מוסיפה.

נהר הקולורדו המקסיקאי

אכן 40 קילומטר צפונה לוקח דיוויד ברגה את ילדיו לשחות, לצלול ולדוג במים העשירים של הנהר. ״לא ידעתי שאין נהר במקסיקו״ הוא אומר ״חבל״.

במאה ה-19 זרמו בקולורדו 1200 מטר מעוקב מים בשניה מעבר לגבול. בכל שנה הפוליטיקאים משני צידי הגבול הקטינו הדרגתית את הזרימה שעומדת היום על 0.5 מטר מעוקב בשניה. עד שנות השמונים הוכחדו כל חיי הטבע שסבבו את הנהר במקסיקו, צמחייה, ציפורים, דגים, יונקים, ובני אדם. בשלושים השנים האחרונות נפתח הנהר כחלק מניסוי לימים ספורים – 43% יותר ציפורים נודדות הגיעו כהרף עין.

היום נלחמים בני שבט הקוקאפא לחדש את זרימת הנהר, בינתיים הם מקווים שייפתח לימים ספורים בלבד בשנת 2021

לקריאה נוספת