סוכר זה טוב לבריאות

במשך עשרים שנה, משנות החמישים ועד שנות השבעים של המאה העשרים, מותג הסוכר כמזון שמעניק אנרגיה ומווסת רעב, ולכן מונע השמנה.

באחת המודעות הרבות מאותה התקופה שפנו ישירות לאימהות – הוסבר שמשקאות ללא סוכר לא יספקו לילד מספיק אנרגיה כדי להעביר את היום בבטחה.

בתחילת שנות החמישים חוקרי בריאות הציבור עלו על הקשר ההדוק בין סוכר להשמנה. כתגובה למחקרים "מזיקים" אלו הגדילה תעשיית הסוכר משמעותית את תקציבה. בשנת 1955 זכתה תעשיית הסוכר בפרס על פרסומים למען הקהילה.

בשנות השישים משקאות מוגזים דיאטטיים צברו תאוצה – וגם אז הסבירה והזהירה תעשיית הסוכר שהם לא מספקים מספיק אנרגיה לגוף כמו סוכר אמיתי.

עברו עשרים שנה בטרם ארגון הבריאות של ארצות הברית התחיל לדרוש הוכחות למחקרים בטרם הם מפורסמים.

מתי בן אדם מת?

המדע אינו מסוגל לומר לנו מתי אדם מת. למרות כל החידושים והמכשירים הטכנולוגיים, עדיין יש לנו רק הגדרה חוקית למוות, ולא הגדרה מדעית. הרגעים האתריים האלו בין החיים למוות אינם ניתנים למדידה, והמידע שכן אנו מצליחים לאסוף מותיר רק יותר מסתורין מאשר תשובות. האם המוח מת ברגע אחד או בהדרגה? כמה צריך למות לפני שהוא מספיק "מת"? האם מחשבות נותרות גם לאחר סגירתו של המוח?

במהלך השנה האחרונה, בין מגפת הקוביד והמלחמה באוקראינה, הצליח מחקר אחד לשפוך אור חדש על תפיסתנו את המוח. גבר בן שמונים ושבע קיבל שבץ לאחר ניתוח וחובר למכשיר אא"ג הסורק את גלי המוח. הוא נפטר זמן קצר לאחר מכן, והוא למעשה האדם הראשון שמוחו הוקלט בשידור חי בתהליך פטירתו.

ברנדי שילס על המוות מאת ריקי שחם

"הקלטנו סך הכל תשע מאות שניות, והתמקדנו על הדקה סביב הרגע בו הפסיק ליבו לפעום." אמר הנוירולוג אג'מל זמאר. "ראינו בבירור שסביב רגע המוות המוח כבר לפעילות תודעתית מוגברת. ממחקרים אחרים אנו יודעים שזו פעילות שזהה עם פעילות בחלום, מדיטציה, העלאת זיכרונות ופלשבאק".

מחקר חדש זה מרמז שלמעשה יש פעילות מוחית מוגברת בזמן שאנו רגילים לחשוב שהאדם כבר מת. ישנה פעילות משמעותית של גלי גאמה גם כאשר אין פעילות נוירונית השני חצאי המוח. פירוש אבולוציוני לתופעה זו לא מצליח לתת מענה. זה כאילו המוח נשאר עירוני כדי לנהל את כל תהליך המוות.

לקריאה נוספת

הפוגות זיכרון

בתעשיית התקשורת קוראים להם כפתורים. קטעי מוסיקה קצרים בין ידיעות בערוצי החדשות. כמו אוויר לנשימה המאפשר לחשוב רגע על מה ששמעת או להתכונן למה שיבוא.


מחקר פורץ דרך במגזין המדעי נוירו-סיינס מצא כי כאשר המוח לומד דבר מה חדש בעל ערך, הוא מנגן אותו פעם נוספת כמו מעין שידור חוזר, במהירות של פי עשרים מהמאורע כפי שהתרחש. זהו תהליך בתת מודע ואוטומטי לחלוטין.

לפי פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת מסצ'וסטס, מטרת התהליך אינה רק לקבע את הזיכרון אלא גם לשייך אותו לחוויות קודמות. על פי מחקר משנת 2019 – אותו מנגנון מסייע לנו לזכור איך להגיע מנקודה אחת לשנייה, ולשלוט על תהליכים מוטוריים כמו הקלדה או נגינה בכלי. למעשה ללא תהליך זה המוח אינו מסוגל לבצע כמעט דבר עם המידע אותו הוא רוכש.

אך יש נקודה אחת חשובה כדי שכל זה יעבוד. המוח מבצע כל זאת בהפוגות בהן הוא לא עסוק בפעולות אחרות. אם לא נאפשר לו הפוגה, הוא לא יהיה מסוגל ללמוד. הדרך בה פועלים אתרי החדשות של היום, ערוצי היוטיוב ונטפליקס, רשתות חברתיות ועוד – כולם מתחרים על תשומת הלב שלנו – לא מאפשרת למוח לנוח ולקלוט משהו מכל המידע שמוזרם אליו ללא הרף.

אם נמלא את הזמן הפנוי שלנו בדפדוף אינסופי באנסטגרם, סופנו לא לעבד דבר מאירועי היום.

לקריאה נוספת

למה צריך ללכת יחף בכל יום

אופנה חדשה התופסת תאוצה בקצב מסחרר היא של נעליים "יחפות" או מינימליסטיות ביותר.
ישנן בעיות רבות עם נעליים, המתועדות היטב. העקב המוגבה הוא קונצנזוס של בעיות אורטופדיות קשות ביותר. נעליים רבות צרות מדי, ובמיוחד באזור האצבעות – דבר הגורר עיוותים עם הזמן. נעליים רבות מציעות תמיכה לקשת כף הרגל – רעיון שאין לו כל הצדקה אצל אנשים בריאים, יותר מכך זה כנראה גורר רק נזקים.
מחקר משנת 2010 מראה כי רבות מהפציעות בעקבות ריצה יכולות להימנע אם רצים יחפים. הריפוד הנוסף בנעל לכף הרגל מעודד צעדים גדולים יותר ונחיתות חזקות יותר על העקב, דבר ששאר הגוף אינו בנוי להכיל. לטווח ארוך נעליים פוגעות בברכיים ובירכיים.
חוקרים אחרים טוענים למעבר אלקטרונים בין הקרקע לגוף בהליכה יחפה, דבר המחזק בין השאר את המערכת החיסונית.
בכל מקרה, לאלו שהשתכנעו מהתנועה החדשה – המעבר לנעליים יחפות מומלץ להיות הדרגתי. רק 10 דקות ביום בהתחלה ולאט לאט להגדיל לפי התחושה האישית. עד היום לא נמצאו כלל בעיות עם מעבר הדרגתי ליותר זמן של הליכה יחפה.

ריקי שחם

האישה שהגדירה מהו צבע

חמש שנים לפני שהתפרסמה התאוריה של וולפגנג וון גתה על צבעים, פרסמה האומנית האנגליה מארי גארטסייד את התאוריה שלה שהתמרדה ברעיונות המבוססים בתרבות של אייזיק ניוטון. אך כמו נשים רבות וטובות – גם מארי נעלמה מדפי ההיסטוריה.

חוקרת מציגה מעבודתה של מארי מאת ריקי שחם

בשנת 1805 פרסמה האומנית והמורה לאומנות ספר על התאוריה של הצבע. לצערנו לא נותר רבות על חייה ודמותה של אישה זו, אך לפי ספרה "מאמר על אור וצל, על צבעים, ועל קומפוזיציה" אין ספק שמדובר בגאונות יוצאת דופן ופורצת דרך. הספר מלווה באיורים אבסטרקטים כמו שלא נעשו לפני כן על ידי אף אדם עליו אנו יודעים בהיסטוריה.

ציוריה הקדימו במאה שנים ויותר את העבודות המפורסמות של גאורגיה אוקיף, ווסילי קנדינסקי, קאזימיר מאלביץ ופייט מונדריאן ועוד רבים אחרים. אך עבודותיה של מארי לא העבירו רק קומפוזיציות יפות של צבע, אלא תאוריות מדויקות ופורצות דרך על מהו צבע. אין עוד דוגמא למחקר כה מעמיק על ייצוג של צבע במערכות כה יצירתיות ורדיקליות.

מחקר על צבעים

מארי ביקשה להראות מערכות יחסים של צבעים ראשיים ומשניים בצורה אורגנית יותר ממעגלי הצבעים של הגברים שעבדו בעבר. על ידי הסרה של הגבולות הגאומטריים ותגיות עם שמות על מעגל הצבעים הניוטוני – הצליחה מארי לפתוח פתח למשחק סוער ומרתק בין שלל צבעים וגוונים שלא התאפשר בתאוריות הצבע לפניה, והרבה אחריה.

לקריאה נוספת

הסכנה ברעש

פעמים רבות מדי מתייחסים לרעש עירוני כאי נוחות שאפשר להתעלם ממנה. אך מחקר מעמיק מדבר על בעיות רפואיות רבות הנובעות מרעש יתר.

רעש העולה על 85 דציבלים עלול לגרום לאובדן שמיעה, אך ישנן השלכות רבות אחרות גם לדציבלים סביב 55 דציבלים לאורך זמן, רעש אשר יותר ממחצית תושבי אירופה חיים בו. בקהיר הרעש הממוצע הוא 90 דציבלים, ועוד בקראצ'י בפקיסטן נמדדו 140 דציבלים באופן עקבי. אך גם בעוצמות נמוכות בהרבה, רעש עקבי מייצר מתח אצל כל בעלי החוליות.

מקשרים להפרעות רעש לחץ גבוה, הפרעות לב, וירידה ביכולת הקוגניטיבית. הרעש פוגע באיכות השינה כמו כן, ואף יכול לגרום להשמנת יתר. ברמה נפשית הוכח שרעש מתמיד מגביר התנהגות אגואיסטית וחוסר הקשבה לאחר.

רעש המכוניות הוא ללא עוררין הסיבה המרכזית לייצור רעש עירוני. אנו חיים במצב שתושבי העיר מקבלים זאת כמציאות שיש להשלים איתה. אך זה לא חייב להיות ככה. ערים הולנדיות שקטות משמעותית מכל עיר אחרת. העיר דלפט נחשבת לאחת השקטות ביותר. הגישה החשובה ביותר היא להסיט את תחבורת הרכבים ממרכז העיר, ולהחליף אותה באופניים. היום מרכז העיר מראה מדידות של 40 דציבלים, הזהים לקול הממוצע בספריה.

רחוב סוען

הרעש ממכוניות נובע משני גורמים, המנוע וחיכוך הצמיגים על הכביש. מעל 55 קמ"ש רעש הצמיגים עולה בעוצמתו על זה של המנוע. אם לא ניתן להיפטר ממכוניות, כדי להתמודד עם הרעש ניתן להגביל את מהירותן. ישנם גם צמיגים שקטים שחברות הצמיגים מונעות את שימושן, אך באספלט שקט יש שימוש נרחב ברחבי הולנד.

לקריאה נוספת

זה נראה כמו גזר, זה טועם כמו גזר, אבל האם זה גזר?

זה נראה כמו גזר, זה טועם כמו גזר, אבל האם זה גזר?

מאז שנות החמישים צנח משמעותית ערכם התזונתי של הירקות הנחשבים לבריאים ביותר כגון תרד ואספרגוס. מחקר משנת 2004 מעריך ירידה של 38% בערכם התזונתי. צניחה זהה נמדדה גם בסוגים שונים של חיטה. מה מתרחש במזון שלנו?

לאור מחסור משמעותי במזון בעקבות מלחמת העולם השנייה, מדענים רבים פיתחו מזון מהונדס לצד בקר וצאן, כמו גם מדבירים ודשנים חדשים שנועדו להגביר את התפוקה. יחד עם עלייה מקבילה ביכולת ההשקיה, וירידה בעלות של רכבים חקלאיים, הצליחו לשפר משמעותית את תפוקת המזון העולמית. רק החיטה יותר משילשה את עצמה בכל הקטר אדמה עליה גדלה.

ריקי שחם מציגה נשים מגדלות חיטה

אך ככל שעלתה הכמות כך ירדה האיכות. האיזון העדין של האדמה שובש, בריאות הגידולים ירדה, ואיכות המזון שמגיע לשולחננו אינה זו שהייתה בעבר. אך מחקר של החיטה הנמשך כבר מאה ושבעים שנה טוען שיש יותר מעבר לניתוח בסיסי זה.

מחקר שהתחיל בשנת 1843 מצא שלמרות שיטות החקלאות השונות, המרכיבים באדמה שהצמח זקוק להם לא השתנתה במרוצת השנים – אז אם האדמה לא השתנתה, האם רק הגידולים השתנו?

מגראת מומחה לחקלאות בריאה

חוקר בשנות החמישים מצא גן המצליח לגדל חיטה גמדית. חיטה הצומחת ב20% פחות גבוהה נוטה ליפול פחות, ולכן פחות רגישה למזיקים. את האנרגיה שהיא חוסכת בגובה היא משקיעה בזרעים אשר יותר גדולים בגודלם ובכמותם. הגילוי היה כה מוצלח בתקופה של רעב כללי באפריקה ואמריקה הדרומית שהחיטה החדשה כבשה את העולם במהפכה הירוקה. אך למרות שהניבה יותר קמח, הערך התזונתי שלו נשאר זהה. כלומר היחס בערך התזוני לקילו קמח צנח. זוהי דוגמא אחת מבין רבות לתהליכים שהביאו אותנו למצב של שובע מנקודת מבט של קלוריות, אך רעב ברמה של תזונה.

עלינו למצוא מערכת כלכלית הנותנת עדיפות לערך תזונתי בגידולים על פני ערכם בקלוריות. מערכת שמאפשרת מדד בינלאומי. איך ניתן לבנות מערכת כזו זה עדיין בגדר שאלה. המצב כרגע בו חקלאים מקבלים תשלום לפי משקל אינו מקדם את בריאות האוכלוסייה.

לקריאה נוספת

להתחתן לבד

עם ירידה מתמדת בתדירות החתונות ביפן, כך צוברת תאוצה אופנה חדשה בקרב נערות צעירות הבוחרות לעשות חתונה "סולו". נערות צעירות הולכות לסטודיו צילום, ומבצעות את הטקס המקובל של בחירת שמלה לבנה מפוארת, תספורת מהודרת ומאפרת אישית. הן יושבות מול המצלמה בסט צילום מרהיב, לבדן. הן אינן מעוניינות להתחתן כלל, אך אינן מוותרות על ערב אחד בו הן נסיכות, חוגגות את הנעורים ללא ההתחייבות.

חתונה סולו ביפן

נערות רבות אינן מעוניינות לוותר על עבודתן או על פרנסה משל עצמן, דבר שלרוב קורה בעקבות חתונה ביפן. צעירים רבים מודאגים מהעתיד, מהמחשבה שלא יהיו זכאים לפנסיה כאשר יגיע הזמן, ומונעים מהרצון לחסוך כסף בעודם צעירים. בחברה שבה העבודה בחברה גדולה היא מדד להצלחה, חיים כפרילנסר או עובד עצמאי, הם נקודה שחורה שרבים נמנעים ממנה.

לשאלה "למי אם כך התמונות של החתונה?", התשובה לרוב היא עבור המשפחה וכמובן בשביל האינסטגרם.

לקריאה נוספת

בת כמה הגינה שלך?

על אבן אחת מתוך מערום אבנים, גל אחת בגודל כחצי מטר, חרוטה כתובת עתיקמ י. "אני סנחריב, מלך העולם, מלך אשור. מנהר אזורים ועד מישורי נינוה חפרתי תעלה. את המים הזרמתי בתוכה".

האבנים הם בין השרידים היחים של תעלת מים האורך 150 קילומטר שחצתה את המדבר מהרהרים הרחוקים. נהר שלם הוסט לזרים מים אל הבירה נינוה. מטרתה הייתה לגדל כל פרי הידוע לאדם, גפנים, תבלינים, עצי זית ודגן. אבל שני דורות מאוחר יותר, היו לנכדו של מלך אשור רעיונות אחרים.

חומות נינוה מאת ריקי שחם

המלך אשורבניפל אהב במיוחד לשבת בגינות נוי, כאשר הוא לא צד אריות. 38 בגינתו ישב עם אישתו על ספת עץ, לגמו משקה קל בין העצים. גפן נתן צילו ממעל. עצי דקל ואורנים היו סביב, מוקפים בצמחיה. .נגנים ישבו וניגנו, ומשרתים נופפו המניפות. זקנו הארוך התנופף בבריזה בעוד הראשים הכרותים של אויביו תלויים היע מהם.

הגן מוקף החומה הכיל בין השאר עצי אדר, עררים, ארזים, אגסים, רימונינן, תם עם. אריות נחו בצל. ציפואים צייצו בין בצים, ותוכים התעופפו מעל הצמרות. אגם גדול סיפק מים לכל החיות. העצים היפים ביותר צמחו על פלטה מוגבהת בעמודים אבן אדירים.

19 שנה לאחר מותו של המלך, נשכחו הגינות, והתגלו מחדש רק בחפירות בשנת 1854.

-17 שדרות מטופחות ושיחים גזומים היטב בצורות גיאומטריות שונות. מיטב האצולה הקימה לעצמה גינות כאלו – אך עבר עברו כמה שנים וכל עשירי א 19 כצי אלון בני מאות שנים הועתקו ממקומם רק כדי להיות מותקנים מחדש במקוים "במקוים"ט.

הסחף האופנתי היה כה גדול, עד שכמעט בלתי אפשרי למצוא במדינות רבות יחד גנים בני יותר ממא שנה.

לקריאה נוספת וסיפורים על גינות נוספות, מאת זריה גורבט

ריקי שחם מציגה עיתונאות

מתי שכחנו להתעורר באמצע הלילה?

מזה אלפי שנים נהגו בני האדם ללכת לישון פעמיים ביממה, פעם אחת בערב ופעם לפנות בוקר. מדוע? ומדוע שכחנו שכך תמיד היה?

רוג'ר אקירך, היסטוריון ותיק, נוהג לנבור במסמכי בתי משפט בארכיונים עתיקים. בתחילת שנות התשעים מצא עדות על מקרה רצח שהתרחש בשנת 1699. פעמים רבות עדויות אלו מנדבות פרטים על חיי היום יום שאינם קשורים כלל למקרה המדובר. בעדות זה העידה גברת ג'יין רות' שבדיוק התעוררה משנתה הראשונה ושמעה קולות מוזרים בטרם הלכה לשינה השניה. המושגים היו מוכרים לכל מי שנכח במשפט כיוון שאיש לא ביקש הסבר.

משפחה ישנה יחדיו מאת ריקי שחם

רוג'ר הבין שעלה על משהו, ובחיפושיו מצא שימוש נפוץ ביותר במושגים שינה ראשונה, שינה שניה, ושינה כפולה. הרוב היו בנאלים – כאילו כל העולם יודע בדיוק על מה מדובר. לאחר שמצא עדויות רבות החל למצוא מושגים אלו בכל מקום אליו פנה, מספרות ועד שירה של ימי הביניים בשלל ארצות.

לאחר חיפושים נוספים ראה איזכורים לשינה כפולה גם במסמכים, מכתבים, יומנים, ספרות רפואית, פילוסופית, עיתונים ומחזאות. התופעה אינה ייחודית לאנגליה, מקום מחקרו של רוג'ר – והתקיימה בצורה מקובלת גם בצרפת, איטליה, אפריקה, דרום ומזרח אסיה, אוסטרליה, דרום אמריקה והמזרח התיכון.

אקריך לא עצר כאן, ויצא לברר האם זה אפיין את ימי הביניים. להפתעתו מצא אזכורים של שינה כפולה עוד במאה השמינית לפני הספירה. למעשה נוהג זה נעלם מהעולם רק הראשית המאה העשרים. כיצד תופעה כלל עולמית כל-כך שגורה נעלמה לחלוטין מהזכרון הקולקטיבי?

שינה בימי הביניים ריקי שחם

בימי הביניים נהגו ללכת לישון סביב השעה עשר. לרוב לא היתה מיטה פרטית לכל אדם, אלא ישנו באותה המיטה משפחות שלמות, ואף אורחים, חברים, משרתים, או זרים גמורים שעברו בעיר. כדי שכל זה יצליח היו חוקים ידועים מראש כמו המנעות ממגע, המנעות מתנועה רבה מדי, ומקומות קבועים. לרוב בנות המשפחה ישנו בצד אחד של המיטה, באמצע האם, האב, לאחר מכן הבנים ובקצה האורחים, על פי גיל.

לאחר שעתיים שלוש התעוררו אחד אחד – ללא שעון מעורר שהומצא רק במאה ה-18. לשעת הלילה קראו "משמרת" ובה עשו כמעט הכל תחת אור הכוכבים או מנורות שמן. הוספת עצים לאח, טיפול בחיות החווה, תיקון בגדים, סירוק צמר, הכנת בירה ועוד ועוד.

לדתיים היו תפילות שמורות לשעות אלו. ליוצרים היתה זו שעה לכתוב, לצייר, או לחשוב, לחברים זו היתה שעה לשוחח, ויותר מכל זה היה הזמן לסקס, לאחר מנוחה מעמל היום. שנת הבוקר התחילה מספר שעות לאחר מכן ונמשכה עד הזריחה.

ארקיך הצליח לשחזר עשור אחר עשור איך השינה הראשונה התארכה והשינה השניה התקצרה מאז המהפכה התעשייתית. היא לא שינתה רק את הטכנולוגיה אלא גם את הפיסיולוגיה, הוא מעיד.

לקריאה נוספת