הגננים של היער

תוכי המקאו בעל מוטת כנפיים של מטר הוא התוכי המעופף הגדול בעולם. מקורו כה חזק עד שהוא מסוגל לפצח את הקליפות החזקות ביותר. אך למרות המאמץ הרב שהתוכים האלה משקיעים בפיצוח אגוזים שונים, אין הם אוכלים את כל הזרעים, אלא מפזרים אותם שלמים ביער. מדענים רבים הרימו גבה על התנהגות "מוזרה" זו. בזבוז אוכל אינו תופעה מוכרת בטבע.

תוכי המקאו עם נוצותיו הכחולות והכתמים הצהובים סביב עיניו הוא יצור יפהפה. כה יפה עד שבני האדם כמעט הביאו להכחדתו בסוף המאה העשרים. תוכים אלה חיים בזוגיות במשך כל חייהם ונמצאים בקשר הדוק אחד עם השניה. הם כה גדולים עד שהם זקוקים לעצים ותיקים ביותר בשביל שיוכלו לקנן בהם, עצים שנדיר יותר ויותר למצוא.

מחקר חדש הראה כי תוכי זה מפזר את הזרעים של למעלה מ-18 זנים שונים של עצים בבוליביה ובברזיל. התוכים למעשה עובדים בשביל היער – הם נצפו עפים קילומטרים רק בשביל לפזר אלפים של זרעים על קרקעית היער. המחקר חד משמעי – תוכים אלה עובדים בשליחות הזרעים בכדי לדאוג לבריאות היער בו הם חיים.

את הזרעים הקטנים הם מעבירים במקורם, בעוד את הזרעים הגדולים יותר הם נושאים באמצעות רגליהם. זרעים מסויימים הם אוספים מעצים ומפזרים לצד עצים אחרים, וזרעים אחרים הם אוספים מקרקעית היער ומעבירים למקומות מרוחקים. למעשה, העצים תלויים בתוכים בשביל לערבב את הזרעים בין קבוצות עצים מבודדות ובין נהרות שונים.

לקריאה נוספת

מדוע מתו ציפורים כה רבות סביב מרכז הסחר העולמי בניו-יורק בוקר אחד?

מתנדבת אחת ספרה 261 ציפורים נודדות שמצאו את מותם סביב מתחם גורדי השחקים האדירים במנהטן.

בכל בוקר מליסה בראייר יוצאת השכם מביתה ומסתובבת ברחובות של דרום מנהטן בחיפוש אחר ציפורים מתות. במשך שלוש עונות נדידה היא מתנדבת בתפקיד הקשה ביותר שיש לצפר לעשותו. לכל מתנדב מוקצה בלוק בניינים אותו הוא מקיף בכל בוקר בין שש לשמונה בחיפוש אחר נפגעי הלילה.

יום שלישי לפני שבועות ספורים היה קשה במיוחד. לאורך המדרכה נמצאו מאות גופות של ציפורים נודדות בשלל צבעים, שעשו את דרכן דרומה עם הסתיו, בטרם מצאו את מותם. בכל יום מוצאת בראייר כעשרים או שלושים ציפורים – זו הפעם הראשונה שנתקלה בכמות כה רבה.

ציפרים נודדות בניו-יורק

על פי ההערכות מאות אלפי ציפורים נודדות מוצאות את מותן בהנגשות עם גורדי השחקים של ניו יורק בכל עונה. נתון זה מדאיג ביותר בהתחשב שעונה נמשכת כשישה שבועות בלבד. ומספר זה רק הולך וגדל.

ציפורים אינן יודעות לזהות השתפקות ולכן זכוכית אינה נתפסת במערכת הראיה שלהן כמכשול. בנוסף האורות החזקים משבשים את מערכת הניווט שלהן. בעונת הנדידה של הסתיו, ציפורים רבות עושות את המסע בפעם הראשונה, ואינן מנוסות כמו אלו שכבר חוזרות באביב.

ישנן זכוכיות מיוחדות אשר מסוגלות בקלות למנוע בעיות אלו. על ידי ציפוי דק של הזכוכית, הציפורים מסוגלות לזהות את החלונות ולהמנע מהם. חוק חדש מחייב בנייה חדשה בניו יורק בחלונות אלו, אך לגבי כל הבניינים הניצבים כבר בעיר לא מתחדש דבר.

בראייר יצרה בקריאה קורעת לב לכל העובדים במשרדים בגורדי השחקים:
"אנא כבו את האור כשאתם עוזבים את המשרד, וסגרו את הוילון!!!"
גם חלון אחד או שניים סגורים בגורד שחקים ענק יכול להציל עשרות חיים.

לקריאה נוספת

מי חי הכי הרבה שנים?

מחזור החיים של בני האדם יכול להחשב קצר ביחס לחיות אחרות איתן אנו חולקים את הכוכב הכחול. הממוצע העולמי בשביל הן-אנוש עומד על 72 שנה על פי ארגון הבריאות העולמי. משך חיים הדומה לפיל האסייתי, שהאויב היחידי המאיים על חייו הוא כמובן האדם.

לטאה מזן טואטרה המזכירה מעט איגואנה מסוגלת לחיות למעלה ממאה שנה, בעוד שכריש החי במימי הקוטב נצפה בגיל של 392 שנים ויותר. את גילו הצליחו להגדיר על פי קריאת פחם של רישתית העין.

מדוזה על מותית מאת ריקי שחם

דג הקוי השוחה בבריכות נוי רבות מגיע למשך חיים העולה על מאתיים שנה, המבוגר ביותר הידוע עד היום נפטר בשיבה טובה בגיל 226 לפני מספר עשרות שנים ביפן. הוא חולק את זמן חיים זה עם מספר חיות אחרות, בהן כוכב הים, צב הגלפגוס, לוויתן ראש-קשת ותולעת ים בשם למבליברכיה.

זהו יצור מרשים ביכולתו הרבה מעבר לכל אלו הוא הסופג האנטרקטי. בכל שנה הוא גדל בחמישית המילימטר וחי בעומק של כמאתיים מטר. גילו הממוצע נע בין חמשת אלפים לחמש עשרה אלף שנה.

אבל אולי היצור המרשים ביותר ברשימה זו היא המדוזה טוריטופסיס דהורניי. ללא מח וללא לב, היא היצור היחיד על פני כדור הארץ המוגדר אל-מותי. על פי כל המחקרים מדוזה זו לעולם אינה מתה. כאשר היא מגיעה לגיל מסויים היא משנה את המטבוליזם ומתחילה להיות יותר ויותר צעירה. כאשר היא חוזרת למצב של ילדות, שוב היא מתהפכת ומתחילה להתבגר מחדש. עד היום לא נמצאה על עדות למגבלה על מספר המחזורים האלו שהיא מסוגלת לבצע.

לקריאה נוספת

מגורים כזכות בסיסית

למעלה מחצי מיליון חסרי בית חיים בארצות הברית, ויותר ויותר אנשים מתווספים לרשימה איומה זו. בפינלנד יש פחות מ500 חסרי בית, מספר זעום מהאוכלוסיה – גם אם מתייחסים למחוסרי דיור בהגדרה הרחבה ביותר. בבירה הלסינקי אין ולו אדם אחד הישן ברחוב. בעשור האחרון מספר חסרי הבית במדינה ירד בלמעלה בארבעים אחוזים.

הגישה הפינית היא כי מגורים צריכים לבוא קודם. על פי התכנית שהושקה בשנת 2007 – אדם חסר בית מקבל מגורים מהמדינה ללא צורך בהוכחת מצב נפשי, הכנסה, או כל דבר אחר הנחוץ במדינות אחרות. לאחר המגורים מציעים תמיכה סוציאלית אך לא מחייבים אותה, והדייר מתחיל להשתתף במימון המגורים על פי יכולתו.

הגישה המקובלת בארצות הברית מעניקה תמיכה של מגורים לאחר שהאדם הוכיח שינוי כלשהיא בדרך חייו – דבר שקשה ביותר להשיג כל עוד הוא חסר בית ומתמודד עם מצוקת חיים יומיומית.

את הניסוי הראשון בגישה ״מגורים לפני הכל״ ביצעו בניו יורק בשנת 2003 עם הצלחה מסחררת. הניסוי הועתק למספר בירות באירופה – ופינלנד היתה לבסוף זו שאימצה את הגישה באופן רשמי. על פי הנתונים, גישה של מגורים קודם עולה למדינה הרבה פחות כסף מכל הגישות הקיימות היום. המחיר שארצות הברית מוציאה על כל חסרי הבית יקר משמעותית מאשר לספק לכל אחת ואחד מהם מגורים קבועים על פי גישה זו.

מדוע אם כן לא מיישמים שיטה זו בכל העולם? הסיבה היא בגישה למגורים כמוצר נוחות שיש לסחור בו לצורך רווח, ולא כדבר בסיסי שכל אדם זכאי לו מעצם היותו אדם. לכן יזמים משקיעים את כספם בבניית בתים לעשירים אשר פעמים רבות עומדים ריקים ולא לחסרי הכסף שהרווח הפוטנציאלי מהם מוגבל ביותר.

בנוסף הפחד של אדם להיות חסר בית ממריץ רבים לעבוד שעות נוספות במספר עבודות שאינן מסיבות כל סיפוק. יש אינטרס של הכלכלה הקפיטליסטית לשמר את האיום על סוגיית המגורים לרחף תמיד מעל ראשי האזרחים ובפרט מעוטי היכולת.

לקריאה נוספת

נשים רבות נהרגות בתאונות דרכים בגלל עיצוב לקוי

גברים גורמים למספר רב יותר של תאונות דרכים, אך נשים נפגעות יותר. הסיבה ברורה לכל מי שבתחום בטיחות כלי רכב – לחברות המייצרות מכוניות אין מניע חזק מספיק בכדי להשקיע בעיצוב כלי הרכב לטובת המין הנשי.

בתאונות דרכים רבות בהם מעורבים גברים ונשים, הגברים יוצאים פעמים רבות ללא כל פגיעה חמורה בעוד הנשים נפגעות קשה ורבות מתות כתוצאה מהפגיעה. הסטטיסטיקה הזו ידועה לממשלות וליצרניות הרכב מזה עשורים רבים.

כל כלי רכב המקבל אישור מטעם הרשות הלאומית לביטחון תעבורה – הרשות האמריקאית הראשית המבצעת ביקורת על כלי רכב – עובר ארבעה מבחנים שונים. המבחנים מגדירים את הסטנדרטים שכלי רכב חייבים לעמוד בהם בשביל להיחשב תקינים. על פי התקן מבחנים אלה מתבצעים עם נהג זכר – ללא כל דרישה לבצע בדיקה עם נהגת.

בדיקות בהן אישה ישובה לצד הנהג נעשות בעזרת בובת גבר מוקטנת אשר אינן מדמות את השינויים הפיזיולוגיים החיצוניים והפנימיים בין המינים. צפיפות העצם, מבנה השרירים, פיזיולוגיית האגן והחזה, ועוד. לדוגמא צוואר של אישה מורכב ממסת שריר פחותה בהרבה – כך שנשים בעלות 22 אחוז יותר להפגע מפגיעות ראש. התקן הנוכחי מיועד למנוע מראש הנהג להחבט בלוח השעונים במקרה של פגיעה ומצליח בלמעלה מ-70 אחוזים במשימה חשובה זו.
אך אותן חגורות בטיחות וכריות אוויר לא רק שאינן מגינות על נשים אלא פעמים רבות אך מסבות נזק. נשים רבות מסתובבות עם צלקות מחגורת בטיחות שחשבו שתציל את חייהן ולבסוף כמעט הרגה אותן.

בשנת 1980 חברות הרכב ידעו כל זאת והתחילו בפיתוח של בובה המדמה פגיעה בתאונות דרכים ממין נקבה. בשנת 1981 קוצץ התקציב ומאז לא נעשתה התקדמות בתחום. הבעיה אינה נמצאת רק מאחורי כסא הנהג. נשים לרוב נוהגות בכלי רכב קטנים מאשר אלה של גברים ועל כן במקרה תאונה תפגענה יותר. נשים הן גם הולכות רגל יותר מאשר גברים וגם במקרה זה סיכויי הפגיעה שלהן חמורים בהרבה.

המצב חמור יותר בארצות הברית מאשר בכל מדינה יצרנית רכב אחרת בעולם, ובימים אלה יש ניסיון מוגבר ליצור שינוי בתקנות האמריקאיות – אם השינוי לא יבוא לטובת הבטיחות אז אולי בשל האינטרס הכלכלי – יצוא הרכבים אל מעבר לים.

לקריאה נוספת

לשיר עם לוויתנים

מספר רב של מחקרים עוקב אחר מגוון רחב של צלילים המשמיעים יונקים אדירי מימדים אלה באוקיינוסים, וחושפים קשרים מפתיעים בין התנהגות בני האדם ובין הלוייתנים.

בסרטון אחד ניתן לראות חוקר גוחן מעבר למעקה הסירה ומנגן את אותם שלושה צלילים שוב ושוב במפוחית – וסנטימטרים ספורים ממנו לוויתן בלוגה מדבר בחזרה אליו, כמו בסרט של דיסני לשחרר את ווילי.

בשנים האחרונות צוותים רבים של מהנדסי צליל, מומחים לבינה מלאכותית וביולוגים ימיים מנסים להקשיב בחזרה לשירת הלוויתנים. מטרתם לנסות ולהבין ולו במעט את שפתם של חיות אלו, ולגלות האם השפה שלה יותר מורכבת ממה שאנו מסוגלים לתפוס.

על פי צוות דרווין מאוניסיטת נורמברג יש צורך בשעות רבות של הקלטות רק בשביל להתחיל לזהות דפוסים בשירת הלוויתנים, והרבה יותר מזה בשביל לקוות ולמצוא משמעות בצלילים. על פי הערכתם יעברו שנים רבות לפני שיגיעו לשלב זה אך זו התחלה חשובה. ההקלטה עצמה אינה דבר פשוט כלל. ראשית יש למצוא להקה באוקיינוסים אדירי המימדים, להכניס מכשירים טכנולוגים מתקדמים המסוגלים להקליט מתחת למים, ולהתמודד עם הבעיה שרוב זמנם יונקים אלה שומרים על השקט ואינם משמיעים צלילים כלל. הפיתרון של צוות דרווין – ליזום שיחה. צוללנים רבים מגיעים אל קרבת הלוויתנים ויוזמים שיחה בשביל להקליט את תגובתם – כאשר הם מגיעים הם מפטפטים ללא הפסקה, אומרים החוקרים.

במקרה אחד לוויתן תינוק ״סחב״ ציוד הקלטה יקר ערך אל המעמקים וסירב לשחרר אותו. עד אשר הגיעה אימו ונעמדה מולו בהשמיעה צלילים חזקים וברורים. התינוק החזיר את הציוד והאם ובנה לא דיברו משך מספר דקות.

בניגוד לשיח בין בני אדם, החוקרים זיהו עד כה שלוויתנים אינם זקוקים לדבר בתורות ושיחות רבות מתקיימות במקביל, אולי בדומה יותר לזימרה.
החוקרים סוברים כי מטרתם של צלילים רבים המופקים על-ידי הלוויתנים, היא ליצור טכנולוגיה דמויית ראדאר בכדי לראות את פני הקרקע ולאו דווקא בשביל השיחה עצמה.
ואולי מדובר בשפה באמת שונה לחלוטין ממה שאנו מסוגלים לתפוס, בדומה לאדם עיוור שאינו יודע מה פירוש המילה לראות.

לקריאה נוספת.

כשכדור הארץ נפל וקם

לפני 84 מיליון שנה מצאו מדענים כי כדור הארץ נטה על צידו ויישר את עצמו מחדש. על פי הממצאים ליבת הכדור עליו אנו חיים הסתובבה וכדור הארץ כולו נטה כתוצאה מכך. זווית ההטיה היתה כ-12 מעלות, לשם המחשה, זה היה ממקם את ניו-יורק איפה שפלורידה נמצאת היום. במבט מהחלל החיצון היה נדמה שהכדור כולו נוטה על צידו – כך אומרת הגיאולוגית שרה סלוצניק מאוניברסיטת דארמות.

דמיינו את כדור הארץ כמו פרלין שוקולד עם ציפוי קשה ומילוי רך. המדענים בצוות של שרה הבחינו שבין 79 ל-86 מיליון שנה אותו מילוי סבב ביחס למעטפת במספר מעלות ולאחר מכן התיישר בחזרה בדומה לבובת נחום-תקום.

ליבת כדור הארץ והשכבות השונות שלו

החוקרים מסוגלים לשחזר את מיקומם של לוחות טקטונים לפי מיליונים רבים של שנים על ידי ניתוח מידע הידוע בשם פליאו-מגנטי. כאשר לבה בין שני לוחות טקטונים מתקשה, האבן שנוצרת מכילה מינרלים ממוגנטים המיושרים עם הקטבים המגנטים של כדור הארץ, הלא הם הקוטב הצפוני והקוטב הדרומי. גם לאחר שהלוחות המשיכו לזוז, מסוגלים חוקרים למדוד את היישור המגנטי ומכך להסיק על מיקום הלוחות בעבר.

במחקר זה השתמשו במידע שנאסף מאיטליה, ומצאו שבכל מליון שנה נטה הכדור בעוד 3 מעלות עד אשר חזר חזרה. ״מעולם לא חשדנו בפעילות כזו דרמתית״ אמר רוס מיצ׳ל מהאקדמיה הסינית למדעים, שותף של שרה למחקר זה.

ריקי שחם כאשר כדור הארץ נטה על צידו

לקריאה נוספת

מונופול זה משחק סוציאליסטי

האם ידעתם שמונופול נועד ללמד את החברה על הסכנה האורבת מהתפיסה הקפיטליסטית?

פעילת השמאל ליזי מגי הוציאה פטנט על ״משחק בעלי הבית״ עוד בשנת 1904. לאותו משחק מקורי היו שני סטים של חוקים – אלה של מונופול, המשחק אותו כולנו מכירים היום, ואת חוקי השגשוג בהם כל שחקן מקבל חלק משכר הדירה ולא רק הבעלים של אותה הקרקע. כוונתה היתה כי השחקנים ישחקו את המשחק בשני מערכות החוקים בכדי לראות איך יכול להיות מצב בו כל האזרחים יכולים לפרוח במקום שאחד חמדן ייקח את כל הקופה ויותיר את הנותרים חסרי כל.

חברת האחים-פרקר רכשו ממנה את הפטנט תמורת 500 דולר בלבד. מגי היתה כולה תקווה שהם יעזרו להפיץ את תפיסת עולמה המביאה עולם טוב יותר – אך במקום זאת, הם הפיצו את המשחק רק עם מערכת החוקים של המונופול הטוענת שאגירת ממון היא דבר טוב.

ריקי שחם מספרת על משחק המונופול

לקריאה נוספת

מעולם אטום לא נראה כלכך מקרוב

בשנת 2018 הרכיבו מדענים מאוניברסיטת קורנוול חיישן עוצמתי ששבר שיא עולמי ביכולותיו של המיקרוסקופ האלקטרוני – והצליח לצלם פי שלושה יותר קרוב מבעבר. אותם חוקרים פרסמו בימים האחרונים כי שברו את השיא של עצמם – פי 2!

עד כמה שהמהפכה בשנת 2018 היתה מדהימה – היה לה חיסרון עיקרי אחד, היא הצליחה לצלם רק משטחים דקים מאוד, כאלו עם עובי של מספר אטומים בלבד. מעט יותר מזה האלקטרונים היו מתערבבים בצורה שאינה ניתנת לפיענוח.

ריקי שחם אטום בתקריב פורץ דרך

אך הדור החדש שפרץ את הדרך השנה מסוגל לבצע שחזור תחת מימדי ברמה הגבוהה ביותר – כך שהטשטוש המתקבל בתמונה הוא רק תוצאה של תנועתם של האטומים עצמם.

הצילום המוצג כאן הוא הגדלה של קריסטל מסויים – פי מאה מיליון. למעשה זהו אינו צילום המיוצר מאור כמו שאנו רגילים לתפוס צילום. מדובר במכשיר הקולט גלים שונים עם דפוסים שונים של פיזור – או רעש – ועל ידי השוואה מתמטית בין כל הגלים השונים והחפיפה ביניהם, מצליחים בעזרת אלגוריתם לבצע שחזור של החפץ שגרם להפרעה בגל מלכתחילה.

לקריאה נוספת

הרפואה שכחה את הנשים

ריקי שחם אפליה של נשים ברפואה

בספרה בחדשה ״נשים לא בריאות״, משתמשת אלינור קלגהורן באבחנה רפואית שגויה שקיבלה מרופאיה כמקפצה לשיעור מזעזע בהיסטוריה.

היפוקרטס, אבי הרפואה, האמין כי הרחם שולט על האישה. ג׳יימס סימס, מייסד הגניקולוגיה המודרנית, ערך ניסויים רבים על נשים שחורות במאה ה-19 ללא הרדמה כיוון שהן ״מרגישות פחות כאב״. רק לפני 3 שנים הוסר פסל שלו במחאה מסנטרל פארק בניו יורק. רופאים טענו כי זכות הבחירה לנשים עלולה לפגוע בגופן העדין ומוחן הנחות, והתנגדו לזכות הבחירה שלהן מתוך ״דאגה לבריאותן״.

תפיסות ביולוגיות לגבי גוף האישה היו כלי מרכזי בשימור אג׳נדות סוציולוגיות במשך ההיסטוריה. קלגהורן עוברת בספרה על שלל תפיסות שגויות על גוף האישה ועל השפעתן על מיקומה בחברה – ההמחשבה ביוון העתיקה שכל תחלואי האישה מקורן ברחם שאינו במקומו, ציד המחשפות של ימי הביניים, הולדת ההיסטריה, ועד מיתוסים עכשיווים על מחזור – היא פורסת סיפור מזעזע על פגיעה של אלפי שנים בנשים.

קלגהורן היא חוקרת לשעבר באוניברסיטת אוקספורד ומתמחה בתרבות פמיניסטית. בספרה היא בונה בקפדנות מבנה מחריד על השרשרת הפטריארכית ברפואה והפגיעה בכלל הנשים ובעיקר באלו שאינן ״לבנות״.
אך האפליה קיימת גם היום ומתבטאת בין השאר בייצוג נמוך של נשים בניסויים רפואיים חדשים, ובגישה רפואית המייחסת מכאובים רבים כפסיכולוגים או אמוציונליים ומתן של משככי כאבים ותרופות הרגעה במקום בדיקה מעמיקה וטיפול ייעודי.

הפרק האחרון בספרה נקרא ״האמינו לנו״ – נשים במשך שנים נחשבו כלא אמינות באומרן מה מתרחש בגופן שלהן. היום מאפשרת הרפואה המודרנית לנשים לחנך עצמן לגבי גופן, דבר שלא היה אפשרי מאות שנים, ורק לאחרונה נכנסו נשים למקומות בכירים בעולם הרפואה.

הספר יצא לאור לפני שבועות ספורים.

לקריאה נוספת